תלמוד לומר: "פטר חמור" "פטר חמור" שני פעמים (שמות יג, יג. שמות לד, ל), ומן הכתוב הנוסף אתה למד כי פטרי חמורים אמרתי לך ולא פטרי סוסים וגמלים, שאין בהם כלל דין בכורה.

פריך [הקשה על כך] רב אחאי: וכיצד אתה פוטרם לגמרי מן הבכורה בגלל הכתוב הנוסף? והרי אי כתב רחמנא חד [אם היתה כותבת התורה "פטר חמור" אחד] בלבד, הוה אמינא [הייתי אומר]: חמור הריהו דבר שהיה בכלל בהמה טמאה, ויצא מן הכלל, כלומר, נזכר לעצמו, כדי ללמד שצריך לפדותו בשה (שמות לד, ל). ולפי המדות שהתורה נדרשת בהן, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, ולעולם כל בהמה טמאה נפדית דווקא בשה.

לכך כתב רחמנא [כתבה התורה] "פטר חמור תפדה בשה" אחרינא [אחר, פעם נוספת], לומר: פטרי חמורים פודים בשה, ולא פטרי סוסים וגמלים. ואימא [ואמור, איפוא, כפי שהצענו מתחילה]: מעטינהו [מיעט אותם הכתוב], את פטרי סוסים וגמלים, מפדיון בשה, ולעולם פודים אותם, בכל דבר!

ומשיבים: אם כן, שלא הוצרך הכתוב אלא למעטם מפדיון בשה — לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה]: "פטר חמור תפדה בשה", ובפעם השניה רק: "חמור תפדה בשה", ודי בכך. "פטר חמור תפדה בשה" ושוב "פטר חמור תפדה בשה" למה לי? הרי כפילות זו של "פטר חמור" באה להדגיש: פטרי חמורים אמרתי לך ולא פטרי סוסים וגמלים.

ושואלים: ותנא דידן [והתנא שלנו], שלמד את דין משנתנו מכפילות זו, למעוטי [למעט] סוסים וגמלים מן הבכורה מנא ליה [מנין לו]?

אמר רב פפא: נאמר "כל מקנך תזכר פטר שור ושה. ופטר חמור תפדה בשה" (שמות לד, יט—כ), "כל מקנך תזכר" — הרי זה כלל, שור ושה וחמור — פרט, ולפי המדות שהתורה נדרשת בהן, כלל ופרט — אין בכלל אלא מה שבפרט, ועל כן שור ושה וחמור — אין [כן], חייב בבכורה, מידי אחרינא [דבר אחר] — לא.

ושואלים: ור' יוסי הגלילי, מה הוא אומר? ומשיבים: לשיטתו, החמור אינו אחד הפרטים של "כל מקנך תזכר", שהרי "פטר" שהוזכר קודם חמור — הפסיק הענין. ושואלים: ורבנן [וחכמים], מה הם עונים לטענה זו? ומשיבים: על ידי וי"ו שב"ופטר", הדר ערביה קרא [חזר ועירב אותו המקרא], את החמור.

ושואלים: ור' יוסי הגלילי מה הוא אומר? ומשיבים: לדעתו, אם אכן חמור הוא פרט של הכלל הראשון — לא לכתוב [שלא תכתוב התורה] לא וי"ו ולא "פטר".

ומן הצד האחר, ושואלים: ורבנן [וחכמים], מה הם עונים לטענה זו? ומשיבים: איידי דהא [מתוך שזה], פטר חמור, הריהו קדושת דמים, שאינו קדוש אלא לדמיו, שצריך לפדותו בשה, והא [וזה], בכור שור ושה, הריהו קדושת הגוף, שמקריבים אותו על המזבח — פסיק להו [פסק אותם] זה מזה ב"פטר", והדר עריב להו [ואחר כך חזר ועירב אותם] בוי"ו, ללמד שגם החמור פרט של הכלל שנאמר בתחילה "כל מקנך תזכר".

א כפי שנזכר לעיל, שנינו בפרק השני: רחל שילדה כמין עז וכו' פטורה מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנים של אמו — חייבת. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: פרה שילדה מין חמור, ששנינו במשנתנו שהוא פטור מן הבכורה, ויש בו מקצת סימנין של אמו, מהו דינו?

מה ששנינו לגבי עז שילדה מן רחל, ורחל שילדה מין עז, דכי [שכאשר] יש בולד מקצת סימנין של האם חייבת בבכורה, הרי זה משום שממילא יש צדדי דמיון בין רחל ועז, דהא [שזו] טהורה והא [וזו] טהורה, וכן הא [זו] יש לבכורות שבה קדושת הגוף ליקרב על המזבח, והא [וזו] יש לבכורות שבה קדושת הגוף.

אבל הכא [כאן], בפרה שילדה כמין חמור, דהא [שזה] הולד, כמין בהמה טמאה, והא [וזו] האם טהורה. וכן הא [זו], הפרה, יש לבכורות שבמינה קדושת הגוף, והא [וזו] הולד, הריהו ממין שיש לבכורותיו רק קדושת דמים — לא, וגם אם יש לולד מקצת סימני אמו אינו קדוש בבכורה. או דלמא [שמא]: כיון דאידי ואידי [שזה וזה], פרה וחמור, בני מיקדש [ראויים להתקדש] בבכורה — הרי הוא קדוש?

ואם תמצי [תוכל] לומר: כיון דאידי ואידי מיקדש [שזה וזה ראויים להתקדש] בבכורה כשיש בו מסימני אמו הריהו קדוש, יש לשאול: חמור שילדה מין סוס ויש בו מקצת סימני חמור, מהו? הכא [כאן] ודאי אין מקום לומר שהולד קדוש בבכורה, שהרי הסוס לא בת מיקדש [אינה ראויה להתקדש] בבכורה הוא. או דלמא [שמא] נאמר: כיון שמין טמאה הוא, האם והולד — קדוש, הואיל ויש בו מקצת סימני אמו, שהיא חמורה?

ועוד, אם תמצא [תוכל] לומר: חמור שילדה כמין סוס, ויש בו מקצת סימני חמור, כיון שמין טמאה הוא — קדוש, פרה שילדה מין סוס, מהו הדין? הכא [כאן] ודאי אין מקום לחייבו בבכורה, שהרי הא [זו] טהורה והא [וזו] טמאה, הא בת מיקדש [ראויה להתקדש] בבכורה, והא לא בת מיקדש [וזו לא ראויה להתקדש] בבכורה. או דלמא [שמא] נאמר: על כל פנים, מקצת סימנין של אימו מילתא היא [דבר חשוב הוא], והולד קדוש בבכורה?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה — פטורה מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנין — חייבת בבכורה. מאי לאו [האם לא] כולל הדבר אפילו פרה שילדה מין סוס? ודוחים: לא, דווקא פרה שילדה מין חמור, שבשניהם יש קדושת בכורה.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] תשובה ממה ששנינו בברייתא: פרה שילדה מין חמור, וחמור שילדה מין סוס — פטורה מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנין — חייבת בבכורה, מאי לאו אתרוייהו [האם לא על שניהם] מדובר, שאם יש בו מקצת סימני אמו הריהו בכור, גם על פרה שילדה מין חמור, וגם על חמור שילדה כמין סוס? ואם כן, יש מכאן פתרון לשתיים מן השאלות שנשאלו! ודוחים: לא, מדובר רק על פרה שילדה מין חמור.

ושואלים: אבל חמור שילדה מין סוס, למאי קתני לה [לשם מה שונה אותה] בברייתא? לפטורא [לפטור] מן הבכורה, כשאין בו מקצת סימני אמו? והרי פשיטא [פשוט] הדבר, השתא [עכשיו, הרי] ומה פרה שילדה מין חמור, דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה נינהו [שזה וזה ראויים להתקדש בבכורה הם], אמרת [אומר אתה]: אם יש בו מקצת סימנין — אין [כן], קדוש בבכורה, ואי [ואם] לא — לא, חמור שילדה מין סוס שאין בו קדושת בכורה, מיבעיא [נצרכה לומר] שהוא פטור כשאין בו מקצת סימנים?

ומשיבים: איצטריך [הוצרך הדבר], גם לאחר ששנינו שפרה שילדה כמין חמור פטורה. שכן סלקא דעתך [יעלה על דעתך לומר]: התם [שם] הוא שנפטרה מן הבכורה, לפי שפרה וחמור שונים לגמרי זה מזה, שפרה יש לה קרנים, והא [וזו, החמור] אין לה קרנים, הא [זו, פרה] פרסותיה סדוקות, יש שסע באמצען, והא [וזו, חמור] פרסותיה קלוטות (שלמות).

אבל הכא [כאן], חמור שילדה כמין סוס, שיש דמיון רב בין מין האם ומין הוולד, דאידי ואידי [שזו וזו] אין לה קרנים, אידי ואידי [זו וזו] פרסותיה קלוטות, אימא [אמור] שולד זה חמור אדום בעלמא [בלבד] הוא, והוא נחשב כבכור לאמו, על כן קמשמע לן [משמיע לנו] התנא שהוא מין אחר, ופטור מן הבכורה.

ב שנינו במשנה בענין בהמה שילדה שלא כמינה: ומה הן באכילה? בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה — מותר באכילה, וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה — אסור באכילה. והוסיף התנא: שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור. ושואלים: למה לי למיתני [לשנות] שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור?

ומשיבים: סימנא בעלמא [סימן בלבד] הוא, שלא תיחלף [תתחלף] לך גרסת המשנה בטעות, דלא תימא: זיל בתריה דידיה [שלא תאמר: לך אחריו, אחרי הנולד בעצמו], והאי טהור מעליא [וזה, למרות שנולד לטמאה, טהור מעולה] הוא, והאי טמא מעליא [וזה, למרות שנולד לטהורה, טמא מעולה] הוא. אלא זיל בתר אימיה [לך אחר אימו].

ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שלענין היתר ואיסור אכילה הולכים אחר האם? ומשיבים: דתנו רבנן [ששנו חכמים], נאמר: "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה" (ויקרא יא, ד), ומכאן משמע: יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי (ואין) אתה אוכלו, ואיזה זה? טהור שנולד מן הטמא. ויש לשאול: או אינו אלא בא למעט טמא, שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה, הנולד מן הטהור, ומאי [ומה פירוש] "ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה" — ד