א גמרא מלשון המשנה "אם פטרו את של ישראל במדבר", משמע שהכהנים והלויים עצמם באו תחת פטרי חמוריהם של ישראל. ותמהים: אינהו פטרי [וכי הם עצמם פטרו]? הלוא אדם — אדם פטר, בהמה — בהמה פטרה, דכתיב [שנאמר]: "קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם" (במדבר ג, מה)!

אמר אביי, הכי קאמר [כך הוא, התנא אומר]: כהנים ולוים — פטורין בהמתם מן הבכורה מקל וחומר: אם הפקיעה (הוציאה, פטרה) בהמתם של לוים (בני לוי, כהנים ולויים) בהמה של ישראל במדבר מן הבכורה — דין הוא שתפקיע את בהמתם של עצמן מן הבכורה.

אמר ליה [לו] רבא: כיצד יכול אתה לפרש את הקל וחומר שבמשנה על בהמתם של הכהנים והלויים? והא "פטרו" אינהו קתני [והרי פטרו הם, הכהנים והלויים, הוא שונה], ולא בהמתם פטרה!

ועוד, אם איתא [אם כן הוא], שבהמתם פטורה מקל וחומר — אפילו מבכור בהמה טהורה נפטרו [ייפטרו] הכהנים והלויים, שהרי גם בהמה טהורה שלהם פטרה בהמה טהורה של ישראל במדבר. אלמה תנן [מדוע שנינו] להלן: לא נפטרו הכהנים והלויים מבכור בהמה טהורה, אלא מפדיון הבן ופטר חמור?

אלא אמר רבא, הכי קתני [כך הוא שונה] במשנה: כהנים ולוים פטרו הן עצמן מקל וחומר, אם הפקיעה קדושתן של לוים קדושה של בכורי ישראל במדבר, לא יפקיע את קדושת הבכורה של בכורי הלויים עצמן?

ויש לשאול: אשכחן [מצאנו איפוא] מקור לפטור את הלויים מדין בכור אדם, בהמה טמאה (כלומר, פטר חמור) שלהם, מנלן [מנין לנו]? על כך יש להשיב, אמר קרא [הכתוב]: "אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" (במדבר יח, טו), כדי להקישם זה לזה: כל שישנו בבכור אדם — ישנו בבכור בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם — אינו בבכור בהמה טמאה.

בעקבות דיון זה אמר ליה [לו] רב ספרא לאביי בתמיהה: לדידך דאמרת [לשיטתך שאתה אומר] שבהמתם של הלויים נפטרה מן הבכורה בקל וחומר, שהרי הפקיעה את בהמתם של ישראל מן הבכורה, צריכים אנו לומר: בן שבט לוי דהוה ליה [שהיה לו] שה דאפקע [שהפקיע] פטרי חמורי ישראל במדבר מן הבכורה — ליפקע [שיפקע] דין בכורה מבהמותיו, אבל זה דלא הוה ליה שה דליפקע [שלא היה לו שה שיפקיע] — לא ליפקע [שלא יפקע].

וכן יש להקשות: בין לדידך [לשיטתך] ובין לשיטת רבא, שלדעת שניכם נפטרו הלויים עצמם מתוך שהפקיעו את קדושת בכורות ישראל, יש להסיק: דווקא לוי בן חדש, שנמנה במנין הלויים שבאו תחת בכורות ישראל, דאפקע [שיכול היה להפקיע] — ליפקע [שיפקע] דין הבכורה ממנו, פחות מבן חדש דלא אפקע [שלא יכול היה להפקיע] בכורה במדבר — לא ליפקע [שלא יפקע] דין הבכורה ממנו!

ועוד, אשה לויה שילדה בן ואביו ישראל — לא תיפקע [תפקע] קדושת הבכורה ממנה, שהרי הנשים לא נמנו במנין הלויים שבאו תחת בכורות ישראל, אלמה [מדוע] אמר רב אדא בר אהבה: לויה שילדה — בנה פטור מחמש סלעים של פדיון הבן?

ודוחים: הא לא קשיא [זו אינה קשה], כמו שאמר מר בריה [בנו] של רב יוסף משמיה [משמו] של רבא, שאמר: ממה שנאמר בענין קדושת הבכור "פטר רחם" (שמות יג, יב ועוד) יש ללמוד כי בפטר רחם תלה רחמנא [תלתה התורה] את דין הבכורה, כלומר, באם היולדת. וכיון שכן — כל שנולד ללויה הריהו פטור מן הבכורה.

וחוזר ומקשה רב ספרא על שיטת אביי ורבא: ואהרן שלא היה מנוי באותו מנין של הלויים, ואם כן לא הפקיע את הקדושה מבכור ישראל — לא ליפקע [יפקע] דין בכורה ממנו, דתניא [ששנויה ברייתא]: למה נקוד (רשומות נקודות) על המלה "אהרן" שבחומש הפקודים, בפסוק "כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן" (במדבר ג, לט) — כדי ללמד שלא היה באותו מנין של הלויים!

ומשיבים, אמר קרא [המקרא] בענין זה: "הלוים" (במדבר ג, מה), לומר: הוקשו כל הלוים זה לזה, ואף לוי שלא הפקיע בעצמו את בכורות ישראל פוקע ממנו דין בכורה.

ומוסיפים: כהנים ובכללם אהרן, מנלן [מנין לנו] שגם הם בכלל זה — כדברי ר' יהושע בן לוי, שאמר ר' יהושע בן לוי: בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים "לוים", וזה אחד מהן: "והכהנים הלוים בני צדוק" (יחזקאל מד,טו), ומשם יש ללמוד כי גם במקום שלא נזכרו במפורש — הריהם בכלל הלויים.