בטיל ליה לגבי [בטל לו אצל] רובה של הגינה והרי זה כאילו נזרעה כולה. והוה ליה [הריהו נעשה] כדין קרפף יותר מבית סאתים — ואסור בטלטול כל עיקר.

אלא אי איתמר [אם נאמר] דבר בשם רב הונא בן רב יהושע הכי איתמר [כך נאמר] ונדייק: הא [הרי] אם נזרע מיעוטא [מיעוט] של הקרפף — שרי [מותר] בטלטול. אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: לא אמרן [אמרנו] אלא דלא הוי [שאין הוא] שיעור המקום הזרוע בית סאתים, אבל אם היה בית סאתים או יותר — אסור הטלטול בכל שטח הקרפף אף על פי שרובו אינו זרוע.

כמאן [כשיטת מי]? כרבנן [כשיטת חכמים] החולקים על ר' שמעון וסוברים שקרפף וחצר אסורים בטלטול מזה לזה.

ורב ירמיה מדיפתי מתני לקולא [היה שונה דבר זה להקל], וכך היה מדייק: דברנו בקרפף שנזרע רובו, הא מיעוטא [הרי אם זרע מיעוטו] — שרי [מותר], אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: לא אמרן [אמרנו] אלא בית סאתים, אבל יותר מבית סאתים — אסור. וכמאן [כשיטת מי]? כר' שמעון.

אמרנו מקודם שאם נטע אילנות ברובו של הקרפף — הרי הוא כחצר, ומותר. אמר רב יהודה אמר אבימי: והוא שעשויין אצטבלאות (שורות) שכך נהוג לנטוע עצים לנוי בחצר. אבל אם היו מסודרים בדרך אחרת הריהם כפרדס שאינו עשוי לדירה, ואסור. ורב נחמן אמר: אף על פי שאין עשויין אצטבלאות דרך לנטוע עצים בכל צורה בחצר הבית.

מר יהודה אקלע לבי [הזדמן לבית] רב הונא בר יהודה חזנהו להנהו דלא עבידי אצטבלאות, וקא מטלטלי בגוייהו [ראה את אלו העצים שאינם עשויים שורות, ומטלטלים בתוכם]. אמר ליה [לו]: האם לא סבר לה מר להא דאבימי [אדוני לאותה הלכה זו של אבימי]? אמר ליה [לו]: אנא [אני] כרב נחמן סבירא לי [אני סבור], שאף כשאין עשויים שורות מותר.

א אמר רב נחמן אמר שמואל: קרפף ששטחו יותר מבית סאתים שלא הוקף מלכתחילה לדירה ורוצה לעשות בו תיקון שיהא מותר לטלטל בכולו, כיצד הוא עושה? פורץ בו פירצה יותר מעשר אמות, ועל ידי כך נעשה כאילו פירצה גדולה זו מבטלת את המחיצה. וגודרו (את הקרפף), ומעמידו על פירצה של עשר אמות בלבד. והיקף מחודש זה גורם שיהא מותר לטלטל בו.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: מה הדין אם לא עשה פירצה זו בבת אחת, אלא פרץ אמה וגדר מחדש את אותה אמה, ופרץ אמה וגדרה, עד שהשלימו, את שיעור ההיקף מחודש, ליותר מעשר אמות. מהו?

אמר ליה [לו]: לאו היינו דתנן [האם לא זה ששנינו במשנה]: כל כלי עץ של בעלי בתים שנטמאו, שיעורן שתיבטל מהם תורת כלי וייטהרו, ככל כלים שבורים אם יש בהם נקבים, כגודל רמונים.

ובעי [ושאל] חזקיה: מה יהא הדין אם ניקב רק נקב כמוציא זית (שזית יכול לצאת בו) וסתמו, וחזר וניקב הכלי כמוציא זית סמוך לנקב ההוא וחזר וסתמו, עד שהשלימו בחשבון כל הנקבים והסתימות לשיעור כמוציא רמון מהו הדין? האם נאמר שהנקבים הללו מצטרפים לנקב אחד, או שמא כיון שלא היו כל הנקבים בשעה אחת אינם מצטרפים?

ואמר ליה [לו] ר' יוחנן: רבי, שניתה לנו מענין זה: סנדל שהוא טמא מדרס שנפסקה (נחתכה) אחת מאזניו ותיקנה — עדיין הריהו טמא מדרס. וטעמו של דבר — שהסנדל אינו בטל מתורת כלי על ידי פסיקת אוזן אחת.

נפסקה שניה ותיקנה — טהור מן המדרס, שבטל ממנו תשמישו. אבל טמא מגע מדרס כאילו היה רק נוגע בדבר שטמא טומאת מדרס.

ואמרת עלה [עליה], על הלכה זו: מאי שנא [במה שונה] פסיקת אוזן ראשונה שאין הכלי ניתר בגללה — דהא קיימא [שהרי קיימת] האוזן השניה, כשנקרעה השניה נמי, הא קיימא [גם כן, הרי קיימת] הראשונה, וכיצד בטל הסנדל מתורת כלי כל עוד יש לו אוזן אחת שלמה?!

ואמרת לן עלה [לנו עליה], כתשובה: פנים חדשות באו לכאן כלומר כיון שתוקנו שתי אוזניו של הסנדל, שוב אין זה הסנדל הישן שנטמא אלא נתחדש והריהו כסנדל אחר, שלא נטמא כלל. הכא נמי [כאן גם כן] בענין כלי שניקב כמוציא רימון נאמר אף אנו פנים חדשות באו לכאן, וכל אותו מקום הנקב חדש הוא לגמרי, וכיון שניקב הכלי בסך הכל כמוציא רימון הריהו טהור.

התפעל חזקיה וקרי עליה [קרא עליו על ר' יוחנן]: לית דין בר אינש [אין זה בן אדם אלא מלאך] שיכול לפתור בעיה שאני מתקשה בה מדבר שאני עצמי לימדתיו. איכא דאמרי [יש שאומרים] שכך אמר: כגון דין ברנש [זה הריהו בן אדם], ומכאן נלמד אף לעניננו שאם גדר ופרץ, גדר ופרץ, עד שהשלים לכשיעור הראוי — הרי זה מועיל, ואין צורך שיפרוץ בבת אחת.

ב אמר רב כהנא: רחבה שאחורי הבתים שאין הבית פתוח אליה ונוהגים להניח בה חפצים שונים, והמיועדת לדברים שאינם מחייבים שימוש קבוע, אף אם היתה גדורה — אין דינה כחצר ממש ואינה כרשות היחיד גמורה שמותר לטלטל בתוכה, אם שטחה גדול מכבית סאתיים, אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות בלבד.

ואמר רב נחמן: אם פתח לו פתח מצד הבית — מותר לטלטל בכולו, שכן פתח מתירו ועושה אותו כחלק מן הבית. ולא אמרן [אמרנו] היתר זה אלא שפתח ולבסוף הוקף בגדר, אבל הוקף ולבסוף פתח — לא.

ומקשים: פתח ולבסוף הוקף פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שהרי בודאי היקף רחבה זו לצורך הפתח נעשתה, ומשיבים: לא צריכא דאית ביה בי דרי [לא נצרכה אלא כגון שיש בה גורן], מהו דתימא [שתאמר]: פתח זה אדעתא דבי דרי עבדיה [על דעת הגורן עשאו], ולא לשם הרחבה כולה, על כן השמיע לנו שהפתח מתיר את הרחבה בכל מקרה.

ג קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, ואולם נתמלא מים בשיטפון או בדרך אחרת, סבור רבנן למימר [סברו חכמים לומר] שהמים כזרעים דמו [הם נחשבים] — ואסיר [ואסור] הקרפף בטלטול. שביטלוהו המים מדירה, כי אין זה רגיל לדור במקום המלא מים.

אמר להו [להם] רב אבא אבוה [אביו] של רב בריה [בנו] של רב משרשיא: הכי אמרינן משמיה דרבא [כך אומרים אנו משמו של רבא]: מים כנטעים דמו [הם נחשבים], ושרי [ומותרים]. שחצר שיש בה מים, ראויה לדירה, שהמים מועילים לדרי החצר.