ומשיבים: אין להקשות מדברי רב הונא הללו על דברי שמואל, שכן שאני [שונה] הוא חלב מגיד הנשה, שהחלב מפעפע ועובר בכל הבשר שנצלה אתו, ואילו הגיד אינו מפעפע.

ומקשים על דברי רב הונא: והאם גדי שנצלה בחלב אסור באכילה? והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה: עובדא הוה קמיה [מעשה היה לפני] ר' יוחנן בכנישתא [בבית הכנסת] בעיר מעון, בגדי שצלאו בחלבו, ואתו ושיילוה [ובאו ושאלו] את ר' יוחנן מה דינו, ואמר בתשובתו כי בעל הגדי קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו, ושלא כדברי רב הונא! ומשיבים: ההוא [אותו] גדי, כחוש הוה [היה], ולא היה בו חלב מרובה, ובאופן זה אין הגדי כולו נאסר בצליה.

רב הונא בר יהודה אמר הסבר אחר לדברי ר' יוחנן: לא היה זה גדי שלם שנצלה בחלבו, אלא כוליא [כליה] של גדי שנצלתה בחלבה הוה [היתה] זו, ושריא [והתיר] אותה ר' יוחנן באכילה, ומשום שיש עליה קרום החוצץ בינה לבין החלב שעליה, ומונע את כניסתו של החלב לתוכה אף בבישול. רבין בר רב אדא אמר הסבר אחר להלכה זו של ר' יוחנן: כילכית (דגיג, האסור באכילה) שנצלה באילפס (קלחת קטנה) הוה [היה] זה, ואתו שיילוה [ובאו ושאלו] את ר' יוחנן כיצד לנהוג, ואמר להו [להם]: ליטעמיה קפילא ארמאה [שיטעם אותו נחתום גוי], והוא יאמר לנו אם ניכר טעמו של הדג בתבשיל או לא.

א מתוך שהובאו דברי ר' יוחנן בקביעת דין התבשיל בהסתמך על טעימת קפילא, מביאים מה שאמר רבא בענין זה: מריש הוה קא קשיא לי הא דתניא [מתחילה היתה קשה לי הלכה זו ששנויה בברייתא] שקדרה שבשל בה בשר — לא יבשל בה חלב, ואם עבר ובשל בה חלב — הרי זה אוסר את החלב בנותן טעם. וכיוצא בדבר: קדירה שבישל בה תרומה (האסורה באכילה למי שאינו כהן) — לא יבשל בה חולין, ואם עבר ובשל בה חולין — בנותן טעם.

ויש לשאול: בשלמא [נניח, מובן הדבר] בכלי שהתבשלה בו תרומה ולאחר מכן התבשל בו דבר חולין, ניתן לבדוק בטעימה אם התרומה נתנה טעם בחולין — שכן טעים לה [טועם אותה] כהן, המותר באכילת תרומה. אלא קדירה שהתבשל בה בשר ולאחר מכן התבשלה בחלב, מאן טעים ליה [מי טועם את הדבר]?! השתא [עכשיו] שאמר ר' יוחנן כי סמכינן אקפילא ארמאה [סומכים אנו על נחתום גוי] בענין כליה שנצלתה בחלבה, הכא נמי סמכינן אקפילא ארמאה [כאן גם כן, בענין בשר בחלב, סומכים אנו על נחתום גוי].

ב ובסיכום דיני ביטול דבר האסור באכילה שהתבשל עם הדבר המותר אמר רבא : ישנם אופנים בהם אמור רבנן [אמרו חכמים]: שהדבר תלוי בנתינת טעמא [טעם], ויש אופנים שבהם אמור רבנן [אמרו חכמים] כי הדבר תלוי בטעימת קפילא [נחתום],