א משנה בהמה שנחתכו רגליה האחוריות, מן הארכובה (הברך) ולמטה — כשרה, מן הארכובה ולמעלה — פסולה (טריפה), וכן שניטל צומת הגידין, המקום שבו מתחברים הגידים יחד בתחתית העצם האמצעית, עצם השוק.

נשבר העצם, ולא נחתכה הרגל לגמרי, אם רוב הבשר קיים במקום השבר — שחיטתו של הבהמה מטהרתו, והוא מותר באכילה, ואם לאו, אם אין רוב הבשר קיים — אין שחיטתו מטהרתו, אלא כל אותו חלק מדולדל אסור באכילה.

אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא: מה ששנינו שבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה, למטה כוונתו — כל מה שלמטה מן הארכובה, ומה ששנינו: מן הארכובה ולמעלה טריפה, למעלה כוונתו — כל מה שלמעלה מן הארכובה, ובאיזו ארכובה אמרו? בארכובה שבראש העצם התחתונה, הנמכרת עם הראש, שהקצבים חותכים ומוכרים יחד עם הפרסה. והיא הארכובה שבין העצם האמצעית לעצם התחתונה. ולפי זה, רק אם נחתכה הרגל בעצם האמצעית ולמעלה — הרי זו טריפה.

עולא אמר בשם רבי אושעיא: ארכובה שמדובר עליה היא הארכובה העליונה, שבין העצם העליונה והאמצעית, שאינה ניכרת כלפי חוץ, אבל כנגדו ברגל הגמל הוא ניכר, בולט. ולפי זה, רק אם נחתכה העצם העליונה הריהי טריפה, אבל אם נחתכה העצם האמצעית — כשרה.

אמר ליה [לו] עולא לרב יהודה: בשלמא לדידי דאמינא [נניח לשיטתי שאני אומר] שהארכובה היא זו שכנגדו בגמל ניכר, ואם נחתכה העצם האמצעית כשרה — היינו דקתני [זהו שהתנא שונה] במשנה: וכן שניטל צומת הגידין, להשמיענו שלמרות שאם נחתכה הרגל בחלקה העליון של העצם האמצעית — הריהי כשרה, אם נחתכה בתחתית אותה עצם וכך ניטל צומת הגידים — הריהי טריפה. אלא לדידך [לשיטתך], שמדובר בארכובה התחתונה, ואם נחתכה הרגל בכל מקום למעלה משם הריהי טריפה, מאי [מהו] וכן שניטל צומת הגידין? מדוע הוצרך לומר כן? והרי כל מקום בעצם האמצעית הוא למעלה מן הארכובה, וגם מקום צומת הגידים!

אמר ליה [לו] רב יהודה: לשיטתי שנינו שני מקרים שעושים טריפה: האחד — שנחתכה העצם למעלה מן הרכובה (הארכובה) בלא שיינטל צומת הגידים, והשני — שניטל צומת הגידים בלא שנחתכה הרגל למעלה מן הרכובה. הקשה לו עולא: כיצד אתה יכול לפרש כך? והא [והרי] "נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה" קתני [הוא שונה], ומשמע — נחתכו לגמרי, כולל צומת הגידים! אישתיק [שתק] רב יהודה ולא מצא תשובה.

לבתר דנפק [אחרי שיצא] עולא אמר רב יהודה לעצמו: מאי טעמא לא אמרי ליה [מה טעם לא אמרתי לו], שלשיטתי, "מן הארכובה ולמטה כשרה" פירושו — למטה מן הארכובה, אבל "מן הארכובה ולמעלה טריפה" פירושו — למעלה מן הארכובה וגם מצומת הגידין? שהרי באופן זה, צריך התנא להוסיף ולומר כי לא רק אם נחתכה הרגל למעלה מצומת הגידים הרי זו טריפה, אלא גם אם נחתכה בצומת הגידים!

הדר [חזר] רב יהודה ואמר לעצמו: ולא אמרי ליה [וכי לא אמרתי לו] תירוץ, ואמר לי: "נחתכו" קתני [שנה], שהדבר אינו עולה כראוי עם לשון המשנה? הכא נמי [כאן גם כן] יכול היה להקשות לי: כיצד אתה מפרש מן הארכובה ולמעלה — למעלה מן הארכובה ומצומת הגידים? והרי "מן הארכובה ולמעלה" קתני [הוא שונה], ומשמע — כל מה שלמעלה מן הארכובה, וגם בצומת הגידים. עד כאן נוסח אחד של הדברים.

רב פפא מתני הכי [היה שונה כך], אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא: הארכובה שמדובר עליה במשנה היא הארכובה העליונה, שבין העצם האמצעית לעצם העליונה, שכנגדו בגמל ניכר. ולפיכך, מה ששנינו: נחתכו רגליה למטה מן הארכובה כשרה, כוונתו — למטה מן הארכובה ומצומת הגידין שבתחתית העצם האמצעית, כלומר, כשנחתכו בעצם התחתונה. ומה ששנינו שאם נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה טריפה — פירושו שנחתכו למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין, כלומר שנחתכו בעצם העליונה. ועל כך הוסיף התנא: וכן שניטל, שנחתכה הרגל במקום צומת הגידין שבתחתית העצם האמצעית, גם כן טריפה, למרות שאם נחתכה הרגל בעצם האמצעית למעלה משם — הריהי כשרה. וכאמור, לדרך זו ארכובה גופה [עצמה] היא הארכובה העליונה, הניכרת בגמל, כדברי עולא שאמר כן לעיל בשם רב אושעיא.

ותמהים על הסבר זה: ומי איכא מידי [והאם יש, יתכן דבר כזה], דאילו מדלי פסיק ליה [שאם למעלה, בעצם האמצעית, חותך אותו] והבהמה חיה, מתתי פסיק ליה [ואם למטה, בצומת הגידים שבתחתית עצם זו, חותך אותו] והיא מתה?

אמר רב אשי: טרפות קא מדמית להדדי [אתה מדמה זו לזו]? אין אומרין בטרפות זו דומה לזו, שהרי מקומות שונים יש בגוף הבהמה, חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיה.

ג ושואלים: ואלו הן, מהם גבולות צומת הגידין שאם נחתכו שם הגידים הרי זו טריפה? רבה אמר רב אשי: דאגרמא ולבר [המקום שמן העצם ולחוץ], לא ממש בתחתית העצם האמצעית, שם הגידים צמודים לעצם, אלא למעלה משם, ממקום בו הגידים נפרדים מן העצם. ומשם ולמעלה, כל זמן שהם צמותים יחד עד שהם מתפצלים ונבלעים בבשר (בשרירים) — הרי זה צומת הגידים. רבה בר רב הונא אמר רב אשי: דאגרמא ולגיו [מן העצם ולפנים], האזור שבו הגידים צמודים לעצם — הוא צומת הגידים. רבא בריה [בנו] של רבה בר רב הונא אמר רב אסי: גם למטה משם, דעילוי ערקומא [באזור שמעל הערקום], מעל אותה עצם קטנה שבין העצם האמצעית לעצם התחתונה — הרי זה צומת הגידים.

מסופר, יתיב ההוא מרבנן קמיה [ישב אחד מהחכמים לפני] ר' אבא, ויתיב וקאמר [ויושב היה ואומר]: צומת הגידים הוא דערקומא גופה [הגידים של הערקום עצמו]. אמר ליה [לו] רבי אבא: לא תציתו ליה [אל תקשיבו לו], מחמיר הוא מדי, להטריף בהמה שנחתכו שם גידיה! הכי [כך] אמר רב יהודה: היכא דפרעי טבחי [במקום שבו פותחים, חותכים הטבחים] את רגלי הבהמות. ומעירים: והיינו [והוא הדבר] שאמר רבא בריה [בנו] של רבה בר רב הונא אמר רב אסי, שהוא האזור שמעל הערקום.

ומביאים מה שאמר רב יהודה אמר שמואל: צומת הגידים שאמרו במשנה הוא המקום שבו הגידין צומתין (מתחברים ונראים כאחד), ועד כמה? מה אורכו? אמר להו ההוא מדרבנן [אמר להם אחד מהחכמים], ורב יעקב שמיה [שמו]: כי הוינן בי [כאשר היינו בבית] רב יהודה אמר לן [לנו]: שמעו מני מלתא דמגברא רבה שמיע לי [שמעו ממני דבר, שמאדם גדול שמעתי אותו], ומנו [ומיהו]? שמואל: צומת הגידין שאמרו — מקום שהגידין צומתין בו, וממקום שצומתין עד מקום שמתפשטין.

וכמה? עד היכן? אמר אביי: ארבעה בטדי בתורא [טפחים בשור]. ושואלים: בבהמה דקה מאי [מה השיעור]? אמר אביי: בליטי [כל שהם בולטים] ואינם נבלעים בבשר — הוו [הריהם] נחשבים כצומת הגידים, בליעי [כאשר הם מובלעים בבשר] — לא הוו [אין הם] נחשבים צומת הגידים.

אשוני [כאשר הם קשים] — הוו [הריהם] צומת הגידים, רכיכי [כאשר הם רכים] — לא הוו [אין הם] נחשבים צומת הגידים; אלימי [כשהם עבים] — הוו [הריהם] צומת הגידים, קטיני [כאשר הם דקים] — לא הוו [אין הם] צומת הגידים; חוורי [כאשר הם לבנים] — הוו [הריהם] צומת הגידים, לא חוורי [כשאינם לבנים] — לא הוו [אין הם] צומת הגידים.