ואולם אם כן, שלא היה במקדש כלי מידה ששיעורו הין, את מי (איזה כלי אחר) אביא תחתיו (במקומו) על מנת להשלים את מנין הכלים המשמשים למדידת נוזלים במקדש לשבעה? אלא כלי מדה יתירה (נוספת) ששיעורה כשל לוג ומחצה היתה שם במקדש. שבו היה מודד את שלושת הלוגים המובאים לצורך חביתי כהן גדול, שהיה חוצה את שלושת הלוגים הללו, לשני חלקים שוים: לוג ומחצה למחצית המנחה הקריבה בבקר, ולוג ומחצה למחצית השניה הקריבה בין הערבים.

אמרו לו חכמים לר' שמעון, בתשובה לדבריו אלה: לצורך מדידת לוג ומחצה לחביתי כהן גדול, אין נדרשת מידה מיוחדת זו של לוג ומחצה. שהרי מידת חצי לוג היתה שם במקדש, ואפשר איפוא לשער כמות זו של לוג ומחצה שמן במידת הלוג שהיתה במקדש ובמידת חצי לוג שהיתה בו.

אמר להם ר' שמעון בדחיית דבריהם: והרי אף לדבריכם (לשיטתכם) שלא היתה מידת לוג ומחצה, יש מקום לשאול שמידת חצי לוג ומידת לוג לא יעשה, שהרי מידת רביעית היתה שם, ואפשר איפוא לשער במידה זו של רביעית את הדברים הנצרכים לשיעור חצי לוג (על ידי מדידת שתי פעמים מכלי המידה של רביעית), ובדרך דומה אפשר למדוד שמן ויין בשיעור לוג (על ידי מזיגת ארבע פעמים מכלי המידה של רביעית)! אלא זה הכלל היה במקדש: כלי מדידה שהיה משמש מדה (מסויימת) זו אינו משמש ככלי מדידה למדה אחרת.

ומביאים מה ששנינו במשנתנו שר' אלעזר בר' צדוק היה אומר כי שנתות היו בהין שעליהן היו סימונים המלמדים מהו שיעור חצי ההין ורבע ההין.

א ודנים עוד בברייתא שהובאה בעמוד הקודם. שנינו כי בין לדברי ר' יהודה ובין לדברי ר' מאיר שבע מידות של לח היו במקדש, ושניהם מנו אותן מידות, אלא שר' יהודה מנה אותן בסדר עולה, מן המידה הקטנה למידה הגדולה. בעוד שר' מאיר מנה אותן בסדר יורד, מן המידה הגדולה למידה הקטנה. ושואלים: מאי [מה, איזה] הבדל הלכתי איכא [יש] בין ר' מאיר לר' יהודה? אמר ר' יוחנן: ההבדל הוא בדינם של בירוצי המדות, הדברים העולים על גדות כלי המידה וניגרים על דפנותיהם מבחוץ, איכא בינייהו [יש ביניהם].

שכן לשיטת מאן דאמר [מי שאמר] את סדר המידות ממטה למעלה (ר' יהודה), קסבר [הריהו סבור] כי אף בירוצי המדות נתקדשו. וטעמו של דבר: שכן כאשר הצטווה משה רבינו לקבוע לבני ישראל את המידות הללו הנהוגות במקדש, בתחילה מידה בשיעור רביעית, שהיא המידה הקטנה ביותר במידות הנוזלים יהיב ליה רחמנא [נתן לו ה'] למשה, ואמר ליה [לו]: מכאן והלאה, שער (מדוד) בה את שאר המידות. שישפוך שתי מידות של רביעית שכזו לכלי והרי זו מידת חצי לוג. ולאחר מכן יוסיף ויעלה למידה הגדולה יותר: שישפוך שני חצאי לוג לכלי — והרי זו מידת לוג. וכן ימשיך מן המידה הקטנה יותר למידה הגדולה יותר. ולדרך זו נמצא דקא עיילי להו [שנכנסו להם] מן הנוזלים שבמידה הקטנה לתוך המידה הגדולה יותר אף מן הבירוצין שאיתם. שהרי כאשר יוצקים מכלי קטן לכלי אחר הגדול הימנו, אף בירוציו של הנוזל הניצוק נכנסים אל הכלי הגדול יותר.

ואילו לשיטת מאן דאמר [מי שאמר] את סדר המידות ממעלה למטה (ר' מאיר), קסבר [הריהו סבור] כי בירוצי המדות לא נתקדשו, וסבר שכאשר הצטווה משה רבינו לקבוע לבני ישראל את המידות הללו, בתחילה מידה בשיעור הין שהיא המידה הגדולה ביותר במידות הנוזלים יהיב ליה רחמנא [נתן לו ה'] למשה, ואמר ליה [לו]: מכאן והלאה, שער (מדוד) בהא [בזה]. שנטל משה בתחילה ממידת ההין שניתנה לו מה', ושפך את הנמצא בה לשני כלים, בכל כלי מחצית דקא נפקי [שהיו יוצאים] הבירוצין תוך כדי שפיכה מהכלי הגדול, ונופלים ארצה, ולא היו נשפכים אל הכלי הקטן. שהרי כאשר יוצקים מכלי גדול לכלי קטן בירוציו של הנוזל הניצוק אינם נכנסים לכלי הקטן.

אביי אמר: אין להסביר את ההבדל ההלכתי שבין ר' יהודה לר' מאיר באופן זה, דכולי עלמא [לדעת הכל, הן ר' יהודה והן ר' מאיר] בדינם של בירוצי המדות איכא למימר [יש מקום לומר] לדעת שניהם שנתקדשו, ואיכא למימר [ויש מקום לומר] בדעת שניהם כי לא נתקדשו. שאין זה קשור למחלוקתם של ר' יהודה ור' מאיר. ואולם הכא [כאן] במשמעות המלה "מלאים" שנאמרה בקרבנות הנשיאים בזמן חנוכת המשכן ("קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה". במדבר ז, יג) קא מיפלגי [הם חלוקים].

ומפרט אביי את דבריו: מאן דאמר [מי שאמר, שמנה] את שבעת כלי המדידה שבמקדש בסדר יורד מלמעלה למטה (ר' מאיר) קא סבר [הריהו סבור] כי ההדגשה "מלאים" באה להורות שתהא המידה מדוייקת, שלא יחסר ממנה ושלא יותיר עליה. ולכך בסיס הקביעה לשבע המידות היא מידת ההין, וממנה נקבעות שאר המידות הקטנות יותר, באופן זה שאין בו חסר או יתר.

ואילו מאן דאמר [מי שאמר, שמנה] את סדר כלי המדידה שבמקדש ממטה למעלה (ר' יהודה) סבור שבאה המלה "מלאים" שלא יחסר מהמידה, אבל אם יותיר על המידה אין בכך כלום, שכן עדיין "מלאים" קרינא ביה [קורא אני בו].

ב שנינו שאמר מר [החכם] בברייתא ובמשנתנו כי ר' שמעון אומר שלא היה שם במקדש מידת הין, ושלא כדברי חכמים. וטעמו: שלמידת הין לא היה כל שימוש במקדש. ושואלים: שפיר קאמר להו [יפה, היטב, הוא אמר להם] ר' שמעון לרבנן [לחכמים]! ומשיבים: ורבנן [וחכמים] אומרים: הוה [היה] במקדש כלי למדידת הין דעבד [שעשה] משה במדבר סיני, לצורך שמן המשחה בו נמשחו המשכן וכליו והכהנים, דכתיב [שכן נאמר] בעשיית שמן המשחה "ואתה קח לך... ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קודש..." (שמות ל, כד— כה). ונחלקו ר' שמעון וחכמים.

שמר סבר [שחכם זה, ר' שמעון, סבור]: כיון שלדורות לא הוה [לא היה] צריך עוד בכלי למדידת ההין — רק לפי שעה (לאותו הזמן בלבד) הוא דעבדיה [שעשהו] משה ולאחר מכן איגנז [נגנז] אותו כלי. ואילו אידך [האחר, חכמים] סבורים כי כיון דהוה [שכבר היה] כלי למדידת הין לא נגנז, אף שאין בו עוד צורך, אלא הוה [היה] גם לאחר מכן, שנשאר במקדש.

ג אמר מר [החכם] בברייתא ובמשנתנו: ואת מי אביא תחתיו כדי להשלים את מנין הכלים לשבעה. ותוהים: ומה בכך שיהיו רק שש מידות, וכי לא סגיא דלא מעייל [לא די לו שלא יכניס תחתיו] מידה אחרת?! ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רבינא לענין אחר: גמירי [למודים היו, קבלה היתה בידם] שיש שתי סמיכות בציבור, הכא נמי גמירי [כאן גם כן למודים היו] ששבע מדות של לח היו במקדש, ומשום כך היה צריך ר' שמעון להשלים.

ד ר' אלעזר בר' צדוק אומר: כלי מידה אחד היה ללח, הין ושנתות היו באותו הין. ושואלים: ולית ליה [וכי אין לו אינו מקבל] את המסורת ששבע מדות היו במקדש? ואומרים: אפשר לומר שלית ליה [אין לו, אינו מקבל] מסורת זו. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור]: מאי [מה פירוש] שבע מדות? הוא סבור שהכוונה היא לשבע מדידות.

ה משנה ומעתה מפרטים (בסדר עולה, מן המידה הקטנה למידה הגדולה ממנה) למה היתה משמשת כל אחת משבע המידות של לח שהיו במקדש. מידת הרביעית מה היתה משמשת? למדידת שיעור רביעית מים לצורך טהרת המצורע שנרפא מצרעתו. וכן לצורך מדידת רביעית שמן לחלות ורקיקים שמביא הנזיר ביום בו הוא משלים את ימי נזירותו.

כלי מידת חצי הלוג מה היה משמש? למדידת שיעור חצי לוג המים מן הכיור שבמקדש לצורך השקיית האשה הסוטה. וכן למדידת שיעור חצי לוג שמן ללחמי התודה (לשלושת מיני המצה שבהם).

ובכלי מידת הלוג היה מודד שמן לכל שאר המנחות, שכן עשרון סולת המובא למנחה טעון לוג שמן.

ומציינים כי אפילו הובאה סולת למנחה בשיעור של ששים עשרון נותן לה ששים לוג שמן, לוג שמן כנגד כל עשרון סולת. ואילו ר' אליעזר בן יעקב אומר כי כל מנחה, בין גדולה ובין קטנה, טעונה לוג שמן אחד, ולכך אפילו היתה זו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה, לוג אחד בלבד. וטעמו של ר' אליעזר בן יעקב: שכן נאמר בדין טהרת המצורע הדל שהריהו מביא ביום טהרתו "...ועשרון סולת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן" (ויקרא יד, כא) ללמד: שכל מנחה, אף הגדולה ביותר, טעונה לוג שמן אחד בלבד.

וממשיכים בתיאור שימושם של כלי המדידה: כלי חצי ההין, שהם ששה לוגים למנחת נסכי הפר. וכלי מידת שליש ההין, שהם ארבעה לוגים משמש למדידת ארבעה לוגי השמן הבאים למנחת נסכי האיל. וכלי רביעית ההין, שהם שלשה לוגים הריהו משמש למדידת לוגי השמן הבאים למנחת נסכי הכבש.

ומציינים כי שלשה ומחצה לוגים של שמן נדרשו להדלקת המנורה, שכן היו במנורה שבעה נרות, וחצי לוג שמן היה ניתן לכל נר שבה.

ו גמרא שנינו במשנתנו כי היה במקדש כלי שמידתו רביעית הלוג, והיה משמש למדידת מים למצורע ולמדידת שמן לצורך לחמי נזיר. ובענין זה מוסיפים: יתיב [ישב] רבי בלימודו וקא קשיא ליה [והיה קשה לו] על דברים אלה ששנינו: כלי רביעית זה למה בכלל נמשחה (התקדשה במשיחת שמן המשחה עליה), ולשם מה נקבעה ככלי שרת במקדש? שהרי אי [אם] תאמר כי היא נועדה לשמש לצורך מדידת המים לטהרת המצורע,