ואם הביא למקדש משמן אנפקטן — הריהו פסול למנחות, והתניא [והרי שנויה ברייתא] ואם הביא — כשר, מפני שאין הוא שמנו של הפרי, אלא השרף היוצא ממנו. הרי שאין הוא נחשב לשמן!

אמר רב יוסף בתירוץ הסתירה שבין משנתנו לברייתא: לא קשיא [אין זה קשה], שכן שתי שיטות תנאים הן בהגדרת שמן אנפקטן, הא [זו], משנתנו הסבורה ששמן הוא — הריהי כשיטת ר' חייא, ואילו הא [זו] הברייתא הסבורה שהוא שרף בלבד — הריהי כשיטת ר' שמעון בר [בן] רבי יהודה הנשיא. שכך היו שני אלה נוהגים בשמן האנפקטן: ר' חייא זריק ליה [היה זורק אותו], ולא היה משתמש בו כלל, שלדעתו אינו שמן. ואילו ר' שמעון בר רבי לא היה משליך אותו, אלא היה מטבל ביה [בו] את מאכלו, כדרך שנוהגים בשמן מאכל. וסימניך לזכור איך נהג כל אחד מן החכמים הללו הוא: דווקא העשירים, כר' שמעון בנו של ר' יהודה הנשיא, העשיר, הם המקמצין (החוסכים), שהוא זה שלא השליך את שמן האנפקטן, והיה משתמש בו.

א ומתוך שעוסקים בענייני השמן השונים, מביאים עוד: נאמר בתמרוקי הנשים "...כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" (אסתר ב, יב). ומסבירים: מאי [מה הוא] "שמן המור"? רב הונא בר חייא אמר: הוא הנקרא עתה סטכתא. ר' ירמיה בר אבא אמר: "שמן המור" הריהו שמן הבא מן הזית שלא הביא (הבשיל) שליש גידולו.

ב ובעקבות דברי ר' ירמיה בר אבא ש"שמן המור" הוא שמן הבא מזית שלא הביא שליש, מביאים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא האומרת גם כן כך] ששמן הבא מזית שלא הביא שליש הריהו שמן תמרוקים, ר' יהודה אומר: מהו שמן אנפקנון? — שמן זית שלא הביא שליש. למה סכין אותו על הגוף? מפני שהוא משיר את השיער ומעדן את הבשר.

ג שנינו במשנתנו שאין מביאין שמן למנחות מן הגרגרין שנשרו במים ולא מן הגרגרים הכבושים ולא מן השלוקים, ואם הביא מהם — פסול. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: שמן הבא מן הזית שהיה כבוש במלח ובחומץ, או שהיה שלוק (מבושל), או שהיה שרוי במים, וכן שמן זה של שמרים, וכן שמן של ריח רע — לא יביא מהם למנחות, ואם עבר והביא אחד מאלה — פסול.

בעי [שאל] רבה: עבר והקדישו לאחד מהשמנים הללו למנחות, מהו דינו שילקה עליו כעובר על איסור תורה, ומשום שהקדיש דבר שהוא בעל מום (הפסול בגופו) להקרבה? וצדדי השאלה: האם כיון שפסול שמן זה להקרבה כבעל מום דמי [נחשב], וילקה כשאר מקדיש בעל מום. או דלמא [שמא] יש לומר כי אין בעל מום אלא בבהמה הפסולה להקרבה, ולא בשאר דברים הפסולים להקרבה, לכן אינו לוקה על כך. ומעירים: שאלה זו לא נפתרה, ולכך תיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.

ד משנה שלשה זמנים בשנה בהם מוסקים את הזיתים הן, ובהן, בכל אחד מן הזמנים הללו מפיקים שלשה שלשה סוגי שמנים, ונמצא כי בסך הכל מופקים תשעה סוגי שמן בשנה אחת.

ומפרטים: מסיק הזית הראשון כיצד הוא נעשה? בעל הזית מגרגרו (קוטף זיתים בודדים) בראש הזית, שזיתים אלה ממהרים להבשיל, משום שהם חשופים לקרני השמש. וכותש אותם במכתשת ולאחר מכן נותן אותם לתוך הסל העשוי נצרים דקים וביניהם חללים, וכך השמן ניגר מבעד לחללים לכלי שהסל נתון בתוכו. ר' יהודה אומר: כי אין שמים את הזיתים שנכתשו בתוך הסל עצמו, אלא על סביבות (דפנותיו, הסובבות) הסל, שכן באופן זה השמן מזוקק ונקי יותר. זה הוא השמן הראשון המופק מהמסיק הראשון, והוא המובחר מכל השמנים.

לאחר שתם השמן לצאת מהזיתים הכתושים שבסל, בעל הזיתים חזר וטוען על הזיתים בקורה הניתנת עליהם, ומתוך הלחץ שהיא לוחצת אותם ניגר שמן נוסף אל הכלי שמתחת לסל. ואף בזאת חולק ר' יהודה האומר כי אין מעמיסים על הזיתים הכבושים קורה (שלחצה רב, וגורם להוצאת שמן שאינו נקי), אלא היו מעמיסים על הזיתים באבנים — וזה השמן היוצא מהם הוא השמן השני מזיתי המסיק הראשון.

ולאחר מכן חזר ולקח את הזיתים שנכבשו במכתשת ונלחצו, וטחן אותם בריחיים, לפורר את הזיתים ולאפשר לשארית השמן שבתוכם לצאת החוצה, וטען על הזיתים הללו קורה — וזה השמן היוצא מאלה הריהו השמן השלישי מזיתי המסיק הראשון.

מבין שלושת השמנים הללו, השמן הראשון — כשר להדלקת המנורה שבמקדש, שנאמר בו "שמן זית זך" (ויקרא כד, ב), והשאר (שני השמנים האחרים) — כשרים למנחות.

כיצד נעשה המסיק השני? מגרגרו מהזיתים הנמצאים בזית שבקירבת ראש הגג של ביתו. שזיתים אלה מתבשלים מאוחר יותר מזיתי המסיק הראשון, וכותש אותם במכתשת, ונותן אותם לתוך הסל. ואילו ר' יהודה אומר: אין נותנים את הזיתים בתוך הסל, אלא בסביבות (דפנות) הסל — וזה השמן היוצא מהזיתים הריהו השמן הראשון של זיתי המסיק השני.

ולאחר מכן טוען את הזיתים הכתושים בקורה, ואילו ר' יהודה אומר שאין מעמיסים על הזיתים אלא באבנים — ושמן זה הוא השמן השני מזיתי המסיק השני.

ולאחר מכן חזר וטחן בריחיים את הזיתים שכבר יצא מהם שמן בקורה, ושב וטען אותם בקורה — ושמן זה הוא השמן השלישי של זיתי המסיק השני.

ואף דינם של שלושת שמנים אלה, כדין שמני המסיק הראשון: השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — כשרים למנחות.

והשמן מהמסיק השלישי: לאחר שנאספו הזיתים מן העץ, בעל הזית עוטנו (מניח את יבול הזיתים במעטן — הכלי בו מתרככים הזיתים לקראת כתישתם) בבית הבד, ושוהה שם יבול הזיתים הזה עד שילקה (יתרכך), ולאחר מכן הריהו מעלהו מתוך המעטן ומנגבו (מייבשו) מן המוהל שעליו. ומשום שיש ריח רע בזיתים הללו ששהו במעטן, נעשית פעולה זו לא בתוך הבית אלא בראש הגג. ולאחר מכן הריהו כותש את הזיתים הללו במכתשת, ונותן אותם לתוך הסל, שיצא השמן מנקבי הסל, אל הכלי הנמצא תחתיו. ואילו ר' יהודה אומר שאין נותנים את הזיתים בתוך הסל, אלא בסביבות (דפנות) הסל — וזה השמן היוצא מזיתים אלה הריהו השמן הראשון במסיק השלישי.

ולאחר מכן הריהו נוטל את הזיתים הללו, וטוען אותם בקורה, זו דעת חכמים, ואילו ר' יהודה אומר שלא היה טוען אותם בקורה אלא באבנים — וזה השמן היוצא מהם הוא השמן השני של זיתי המסיק השלישי.

ולאחר מכן חזר ונטל את הזיתים הללו וטחן אותם בריחיים, ושב וטען אותם בקורה — ושמן זה היוצא מזיתים אלה הוא השמן השלישי מזיתי המסיק השלישי.

ואף בדינם של שמנים אלה נקבע כי השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — כשרים למנחות.

ה גמרא איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] מהי הגירסה המדוייקת במשנה, האם "מגרגרו" תנן [שנינו] ומשמע הדברים: שקוטף זיתים בודדים, אותם שכבר הבשילו ביותר. או "מגלגלו" תנן [שנינו], ומשמע הדברים: שמניח את הפירות שבראש האילן כדי שיתבשלו יפה? ומציעים:

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה דתניא [ששנויה ברייתא]? מה שנאמר בשמן המובא למנורה במקדש "שמן זית זך" (שמות כז, כ) בא להורות, שיהא שמן זה מזיתו (מזיתים בשלים כל כך, שהשמן יוצא מהם מעצמו בלא לחץ. מכאן (מן הנאמר בכתוב זה) אמרו חכמים בתיאור דרך העשיה הנכונה של השמן: יבול הזית הראשון — מגלגלו בראש הזית, ולאחר מכן הריהו כונסו (מכניסו) לבית הבד, וטוחנו לזיתים בריחים (כדי לאפשר לשמן שבתוכם לזוב החוצה) ונותנו בסלין והשמן זב מהם לכלי שהם נתונים בתוכו — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן הראשון הבא מהיבול הראשון.

ולאחר מכן טען אותם בקורה — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן השני של היבול הראשון. ולאחר מכן חזר ופרק את הזיתים הללו מתוך הסלים, וטחן אותם שוב בריחיים, וחזר וטען אותם בקורה או באבנים — זה היה השמן השלישי של היבול הראשון. השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — למנחות בלבד. וכן הוא עושה ביבול הזית השני. ואילו ביבול ה

זית השלישי כיצד הוא עושה? עוטנו (מכניסו אל המעטן) הנמצא בבית הבד, ומניחו שם עד שילקה (שיתעפש ויתרכך), ולאחר מכן הריהו מעלה אותו לראש הגג, ועושה אותו שם כמין תמרה (ערימה), והוא מונח שם עד שיזובו מימיו (הנוזלים שבו). ואחר כך הריהו שב וכונסו (מכניסו) לבית הבד, ובבית הבד הריהו טוחנו בריחים, ונותנו בסלין — והשמן היוצא ממנו, זה היה השמן הראשון של היבול השלישי.

אחר כך הוא טען את הזיתים הללו בקורה — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן השני של היבול השלישי. ולאחר מכן פרק את הזיתים מתוך הסל והקורה, וחזר וטחן אותם בריחיים, ושב וטען אותם בקורה, כדי להוציא מהם את שארית השמן שבתוכם — וזה היה השמן השלישי מן היבול השלישי. השמן הראשון מהם — כשר למנורה, ואילו השאר — למנחות בלבד.

שלא כדברי חכמים שאמרו כי בכל שלושת היבולים, היו טוחנים בתחילה את הזיתים כדי להוציא מהזיתים את השמן הראשון, ר' יהודה אומר כי לצורך הוצאת השמן הראשון שבכל שלושת היבולים לא היה טוחנו בריחים, אלא היה כותשו במכתשת. ועוד חולק ר' יהודה על חכמים ואומר כי לא היה טוען את הזיתים בקורה אלא באבנים. ועוד חולק ר' יהודה על חכמים ואומר כי לא היה נותנו בתוך הסלין עצמם, אלא לתוך סביבות הסל. ומכאן פתרון לשאלה בנוסח המדויק של משנתנו, שהוא "מגלגלו".

ולאחר שהובאו דברי ברייתא זו, נפנים להקשות על דברי משנתנו: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה], שכן זה ששנינו בדברי התנא הראשון שבמשנתנו שלצורך הוצאת השמן הראשון בשלושת היבולים היה כותש ונותן לתוך הסל — כשיטת מני [מי היא]? כשיטת ר' יהודה היא, ולא כשיטת חכמים שבברייתא (האומרים שהיה טוחנם בריחיים). ואולם אחר כך שונים אנו בדברי התנא הראשון שבמשנתנו שמניחים את הזיתים בתוך הסל, ולא בדפנותיו, ואם כן אתאן [באנו] איפוא לשיטתם של רבנן [חכמים] שבברייתא, ולא כר' יהודה!

ומשיבים: האי [זה] התנא של משנתנו סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא [סבור הוא כמותו, כר' יהודה, בדבר אחד, וחולק עליו בדבר אחד].

ו משנה ולאחר שתוארו במשנה הקודמת תשעת השמנים, מגדירים את סדר חשיבותם: השמן הראשון שבמסיק הראשון — אין למעלה באיכותו הימנו (ממנו). השמן השני שבמסיק הראשון, והשמן הראשון שבמסיק השני — שוין בחשיבותם, והריהם איפוא מדרגה שניה של שמנים. השמן השלישי שבמסיק הראשון והשמן השני שבמסיק השני וכן השמן הראשון שבמסיק השלישי — שוין זה לזה בחשיבותם, והריהם איפוא מדרגה שלישית של השמנים. השמן השלישי שבמסיק השני והשמן השני שבמסיק השלישי — שוין זה לזה, והריהם איפוא מדרגה רביעית של השמנים. ואילו השמן השלישי שבמסיק השלישי — הוא בדרגה חמישית מכל השמנים הללו ואין שמן שהוא למטה באיכותו הימנו.

ומעירים: למדנו כי למנחות מביאים מכל השמנים הללו, ואילו למנורה אין מביאים אלא מהשמן הראשון שבכל מסיק, ואולם אף כל המנחות היו בדין (ראויות להילמד בקל וחומר) שיטענו (שיחוייבו) בשמן זית זך, וכשמן המנורה, ומקל וחומר: ומה המנורה הקלה שהשמן בה אינה מיועדת לאכילה של המזבח — טעונה (חייבת) בשמן זית זך, מנחות החמורות שהן מיועדות לאכילה של המזבח — אינו דין שיטענו שמן זית זך! אולם לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) "...שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז, ב) — לומר: כתית נדרש רק למאור, לנרות המנורה, ואין זך כתית נדרש למנחות.