ר' יוסי החורם אומר: אין מכאן ראיה, כי מצינו גם ימין שנקרא יד, שנאמר: "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו" (בראשית מח, יז). ואידך [והתנא האחר] מה הוא משיב לכך? "יד ימינו" איקרי [נקרא], אבל יד סתמא [סתם] לא איקרי [לא נקרא].

ר' נתן אומר: אינו צריך לראיה זו, אלא הרי הוא אומר: "וקשרתם לאות על ידך..." (דברים ו, ח) וסמוך לו: "וכתבתם על מזוזות ביתך" (שם ט), ללמד: מה כתיבה בימין, שדרך בני אדם לכתוב בימין — אף קשירה של התפילין צריך שתיעשה בימין, וכיון שקשירה נעשית בימין — ממילא הנחה בשמאל היא, שאינו יכול לקשור את התפילין ביד שעליה הוא מניח אותן. ושואלים: ור' יוסי החורם, הסבור שגם ימין קרויה יד, הנחה של תפילין ביד שמאל מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה [יוצאת לו מהיכן שיוצאת לו] לר' נתן, מ"וקשרתם... וכתבתם".

רב אשי אמר: הנחה על יד שמאל נלמדת ממה ש"ידכה" כתיב [נאמר] (שמות יג, טז), בה"י, ויש לדורשו: יד כהה, כלומר, היד החלשה. אמר ליה [לו] ר' אבא לרב אשי, ואימא [ואמור] ודרוש "ידכה" כמו "ידכח", כלומר: ידך שבכח, יד ימין! אמר ליה [לו]: מי כתיב [האם נאמר] "ידכח" בחי"ת? הלא בה' הוא כתוב.

ומעירים: מה שדרש רב אשי הנחה על יד שמאל מ"ידכה", שנוי כתנאי [כמחלוקת תנאים], ששנינו בברייתא: "ידכה" בה"י — זו שמאל, אחרים אומרים: מה שנאמר "ידך" (כלומר, "ידכה") בא לרבות את הגידם, שנכרתה אמת ידו, שמכל מקום מניח תפילין. ומעירים, תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: מי שאין לו זרוע שמאל — פטור מן התפילין. אחרים אומרים: מה שנאמר "ידכה" — הרי זה לרבות את הגידם, שמניח בימין.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: אטר מניח תפילין בימינו, שהוא שמאלו, היד החלשה שלו. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: אטר מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם! אמר אביי: כי תניא ההיא [כאשר שנויה הברייתא ההיא] שמניח בשמאלו, הרי זה בשולט בשתי ידיו, שכיון שמשתמש גם בימינו כשאר כל אדם — יניח כמו השאר.

ב ביחס למקום הנחת התפילין תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: "על ידך" (שמות יג, ט) — זו קיבורת, הבשר התפוח, השריר שבזרוע; מה שנאמר "בין עיניך" (שמות יג, ט) — זו קדקד. ושואלים: היכא [היכן] בדיוק הקדקוד? אמרי דבי [אומרים בבית מדרשו] של ר' ינאי: אותו מקום שמוחו של תינוק רופס, רך, שאינו מכוסה בעצם.

בעא מיניה [שאל אותו] החכם פלימו מרבי: מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין? כעס רבי על שאלה מוזרה זו, שנראה היה כאילו פלימו שואל רק לשם בדיחה, ואמר ליה [לו]: או קום גלי [עמוד וגלה] מכאן, או קבל עלך שמתא [עליך חרם]! אדהכי אתא ההוא גברא [בינתיים בא אדם אחד], אמר ליה [לו] לרבי: איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי [נולד לי תינוק בכור שיש לו שני ראשים], כמה בעינן למיתב [צריך אני לתת] לכהן? אתא ההוא סבא תנא ליה [בא זקן אחד ושנה לו]: חייב ליתן לו עשרה סלעים, אחד לכל ראש.

ושואלים: איני [כן הוא]? וכי ולד כזה טעון פדיון? והתני [והרי שנה] רמי בר חמא, מתוך שנאמר: "פדה תפדה את בכור האדם" (במדבר יח, טו), שומע אני אפילו נטרף, כלומר, נהרג בתוך שלשים יום גם כן צריך לפדות אותו? תלמוד לומר: