מצידו שיעור רוחב חלל הפירצה שיהא אסור לטלטל במבוי — בעשר, ואם נפרץ מראשו בפתח המבוי הפונה לרשות הרבים — בארבעה טפחים.

ושואלים: מאי שנא [במה שונה] אם מצידו בעשר, דאמר [שכן אומר אתה] פתחא [פתח] הוא — מראשו נמי נימא [גם כן נאמר] פתחא [פתח] הוא, ויהא כשר עד עשר אמות!

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: כגון שנפרץ אותו מבוי בקרן זוית, ומכיון דפתחא [שפתח] בקרן זוית לא עבדי אינשי [אין אנשים עושים], אין לראות פירצה זו כעין פתח. ואם היתה הפירצה יתירה מארבעה טפחים צריך לסתום אותה.

ורב הונא אמר: אין לחלק בין נפרץ מצידו לנפרץ מראשו, אלא אחד זה ואחד זה בארבעה טפחים. וכן אמר ליה [לו] רב הונא לרב חנן בר רבא: לא תפלוג עלאי [אל תחלוק עלי] שהרי רב איקלע [הזדמן] למקום ששמו דמחריא ועבד עובדא כוותי [ועשה מעשה כמותי, כשיטתי]. אמר ליה [לו]: אין להביא ראיה מאותו מעשה כי שם רב בקעה מצא וגדר בה גדר. כלומר שבני אותו מקום לא היו בני תורה וכדי לזרזם ולהפרישם מאיסור, החמיר רב עליהם והוסיף להם סייג, אבל אין זו הלכה כללית.

אמר רב נחמן בר יצחק: כוותיה דרב הונא מסתברא [כשיטתו של רב הונא מסתבר] דאיתמר [שכן נאמר] שנחלקו: מבוי עקום הפונה לרשות הרבים בשני ראשיו — רב אמר: תורתו כמפולש ויש לעשות בו תקנה הראויה למבוי כזה, על ידי שיעמיד צורת הפתח משני ראשיו, או שיעשה צורת פתח במקום עקמומיתו, לחי וקורה מכל צד. ושמואל אמר: תורתו כסתום ועושים בני כל צד לפיתחם לחי או קורה בלבד ודיו.

ומבררים: במאי עסקינן [במה אנו עוסקים] כיצד בדיוק הוא המקרה? אילימא [אם תאמר] ביותר מעשר שהיה רוחב המבוי במקום עקמימותו יותר מעשר אמות? בהא לימא [בזו יאמר] שמואל שתורתו כסתום הלא פתח גמור והמבוי כפתוח ומפולש לכל צד?

אלא לאו [האם לא] בעשר אמות או אפילו פחות, ובכל זאת אמר רב תורתו כמפולש, אלמא [מכאן] כי פירצת מבוי אוסרת מצידו בארבעה טפחים בלבד!

ורב חנן בר רבא אומר כי אין להשוות את המקרים, כי שאני התם דקא בקעי [שונה שם במבוי עקום שכן עוברים] בה רבים דרך אותה עקמימות. ומאחר שלמעשה המבוי מפולש לרבים, מקפידים בו אף בפירצה קטנה.

ומקשים: האם מכלל הדברים נלמד שרב הונא סבר: אף על גב [אף על פי] דלא בקעי [שאין בוקעים] בה רבים צריכים מחיצה כזו, מאי שנא [במה שונה] מדברי ר' אמי ור' אסי שהבאנו לעיל, שדי בפס ארבעה טפחים כדי לסתום פירצה עד עשר אמות?

ומשיבים: התם דאיכא גידודי [שם שיש שרידי גדר מכל צד] המקשים על המעבר, ולכן פירצה זו נחשבת כפתח שאינו מבטל את המחיצות, הכא — דליכא גידודי [כאן — שאין שרידי גדר].

א תנו רבנן [שנו חכמים בבריתא]: כיצד מערבין את דרך רשות הרבים שתיחשב כרשותם של היחידים, ויהא מותר לטלטל בה? עושה צורת הפתח לדרך מכאן, מצד זה שלה, ולחי וקורה מכאן. חנניה אומר: לא כך הדבר; אלא מחלוקת תנאים קדומה היא, שבית שמאי אומרים: עושה דלת מכאן ודלת מכאן וכשהוא יוצא ונכנס — נועל, שאין די בדלת סימלית, ונחוץ שתהא הדלת ממש סגורה. ובית הלל אומרים: עושה דלת מכאן, ולחי וקורה מכאן.

ושואלים: ומעיקרו של דבר, רשות הרבים מי מיערבא [האם ניתנת להיות מעורבת] וניתרת על ידי עירוב?! והרי שנינו בברייתא: יתר על כן אמר ר' יהודה