בטפח הסמוך לרשות הרבים אם כן הייתי אומר שכמה דמרחק [שהוא מרוחק יותר] מפנים הבית הרי זה מעלי [משובח], ויכול להניחה בחוץ ממש, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שהמזוזה צריכה להיות בתוך חלל הפתח עצמו, ולא מבחוץ.

ואמר רב יהודה, אמר שמואל: מזוזה שכתבה על שני דפין — פסולה. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: כתבה על שני דפין והניחה בשני סיפין בשתי מזוזות הפתח — הרי זו פסולה, ונדייק מכאן: הא [הרי] אם היתה מונחת בסף אחד — כשרה, למרות שהיא כתובה על שני דפים! ומשיבים: אין הכוונה שהניחה בשני סיפים ממש, אלא ראויה לשני סיפין קאמר [הוא אומר], שאם היתה כתובה על שני דפים, כך שניתן להפרידם זה מזה לשני סיפין — פסולה, וכדברי רב יהודה בשם שמואל.

ואמר רב יהודה, אמר שמואל: במזוזה, כאשר צריך להחליט באיזה צד קובעים אותה, לפי כיוון הכניסה, שבצד ימין שלו נותנים את המזוזה — הלך אחר היכר ציר. ושואלים: מאי [מה פירוש] היכר ציר? אמר רב אדא: אבקתא, החור שבמפתן שציר הדלת סובב בו, שהוא נמצא בצד שאליו נכנסים. ומסבירים: היכי דמי [כיצד בדיוק הוא הדבר]? באיזה מקרה הוצרכנו להיכר זה — כגון פיתחא דבין תרי בתי [פתח שבין שתי בתים], כגון בין בי גברי לבי נשי [בין חדר האנשים לחדר הנשים], שבמקרה זה לא ברור לנו מהו כיוון הכניסה.

מסופר, ריש גלותא בנא ביתא [ראש הגולה בנה בית חדש], אמר ליה [לו] לרב נחמן: קבע לי מזוזתא [מזוזות] בבית, אמר רב נחמן: תלי דשי ברישא [העמד את הדלתות בתחילה] כדי שאוכל לדעת היכן לשים את המזוזות, לפי מקום צירי הדלתות.

אמר רב יהודה, אמר רב: אם עשאה את המזוזה כמין נגר (בריח) שתחב אותה לחור שבמזוזת השער, או שקבעה על המזוזה כשהיא שוכבת — פסולה. ומקשים: איני [כך הוא]? והא כי אתא [והרי כאשר בא] רב יצחק בר יוסף אמר: כולהו מזוזתא דבי [כל המזוזות שהיו בבית] רבי כמין נגר הוו עבידן [היו עשויות], ועוד אמר: ההיא פיתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא [אותו פתח שנכנס בו רבי לבית המדרש] לא הוה לה [לא היה לו] מזוזה! ומשיבים: ביחס למזוזה שעשאה כמין נגר לא קשיא [אין זה קשה], הא דעבידא כסיכתא [זה שעשויה כמין יתד] שתוחב אותה לעומק המזוזה כשהיא שוכבת — הרי זה פסול, הא דעבידא כאיסתוירא [זה שעשויה כמין קרסול] כלומר, זקופה — הרי זה כשר.

ועל מה שנאמר שהפתח שנכנס בו רבי לבית המדרש לא היה בו מזוזה, שואלים: איני [כן הוא]? והא ההוא פיתחא דהוה עייל בה [והרי אותו פתח שהיה נכנס בו] רב הונא לבי מדרשא [לבית המדרש] והויא לה [והיתה לו] מזוזה! ומשיבים: ההוא [אותו פתח] רגיל הוה [היה], שבו היו רגילים להיכנס כולם לבית המדרש. אבל הפתח של רבי היה פתח צדדי, שהיה מיועד לו בלבד, ולכן היה פטור ממזוזה, שאמר רב יהודה אמר רב: במזוזה הלך אחר הרגיל.

א אמר ר' זירא אמר רב מתנא אמר שמואל: מצוה להניחה את המזוזה בתחלת שליש העליון של הפתח, ורב הונא אמר: מגביה מן הקרקע טפח, או מרחיק מן הקורה של מעלה טפח, וכל הפתח כולו מלמעלה עד למטה כשר למזוזה.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה טפח, וכל הפתח כולו כשר למזוזה, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: נאמר "וקשרתם לאות על ידך" (דברים ב, ח), ונאמר בסמוך "וכתבתם על מזוזות ביתך" (שם ט), להקישם זה לזה, מה קשירה היא בגובה החלק העליון של היד — אף כתיבה בגובה הפתח דווקא.

ומעתה, בשלמא [נניח] לדעת רב הונא, שאמר שמגביה מן הקרקע טפח או מרחיק מן הקורה טפח — הוא שאמר את דבריו כדעת ר' יהודה, אלא לשמואל שאמר להניחה בתחילת השליש העליון, כמאן [כמי] אמר? לא כר' יהודה ולא כר' יוסי!

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב נתן: לעולם תפרש שאמר את דבריו כשיטת ר' יוסי,