אבל יתרות לית לן [אין לנו] בה חשש, אלא מוחק את האות היתירה. זוהי הלכה אחת שאמר רב, שיש סתירה לדבריו מברייתא.

אידך [האחרת] היא זו שאמר רב: הכותב ספר תורה ובא לגמור, גומר בכל מקום ואפילו באמצע הדף. על כך מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא: הכותב ספר תורה, בא לו לגמור את הספר — לא יגמור באמצע הדף כדרך שהוא גומר בחומשין בודדים הכתובים לעצמם, אלא מקצר והולך ברוחב השורות עד שייגמר הספר בסוף הדף! ומשיבים: כי קא אמר [כאשר אומר] רב שגומר אפילו באמצע הדף הרי זה בגומר חומשין.

ומקשים: והא [והרי] ספר תורה קאמר [הוא אומר]! ומשיבים: כוונתו, בסוף כל אחד מן החומשין שהם חלק של ספר תורה שלם. ומכל מקום את סוף התורה כולה מודה רב שצריך לכתוב בסוף הדף. ומקשים: איני [כך הוא]? והאמר [והרי אמר] ר' יהושע בר אבא אמר רב גידל, אמר רב: את המילים "לעיני כל ישראל" שבסוף התורה (דברים לד, יב) כותב באמצע הדף! ומשיבים: ההיא באמצע שיטה (שורה) איתמר [נאמרה], כלומר, באמצע רוחב הדף, אבל צריך שיהיה הדבר בסוף הדף לאורכו.

ונחלקו חכמים בענין זה, רבנן אמרי [חכמים אומרים]: אף באמצע שיטה יכול לגמור, ולא רק בסופה. רב אשי אמר: באמצע שיטה דווקא. והלכתא [והלכה] היא: באמצע שיטה דווקא.

א כיון שהוזכרה מסורת הלכה זו מביאים עוד מה שאמר ר' יהושע בר אבא, אמר רב גידל, אמר רב: שמנה פסוקים אחרונים שבתורה, מ"וימת משה" עד "לעיני כל ישראל" (דברים לב ה— יב), יחיד קורא אותן בבית הכנסת, ואין מחלקים אותם לשנים. ואומרים: כמאן [כשיטת מי] נאמרו הדברים האלה, שפסוקים אלה נשתנו מן התורה כולה? שלא כשיטת ר' שמעון.

דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר "וימת שם משה עבד ה' "(שם ה), ותמוה: אפשר משה עדיין חי וכתב בעצמו: "וימת שם משה"? אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע בן נון והשלים את הספר, אלו דברי ר' יהודה, ואמרי לה [ויש אומרים] שדברים אלה הם דברי ר' נחמיה.

אמר לו ר' שמעון: אפשר שספר תורה חסר אפילו אות אחת? וכתיב [והרי נאמר] קודם לכן בדברי משה אל הלויים: "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו בארון" (שם לא, כו), ואם כן בשעה שמסרו להם, בחייו, כבר היה זה ספר תורה שלם!

אלא, עד כאן בכל התורה — הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב וגם אומר מה שכותב, מכאן ואילך ממה שנאמר "וימת משה" — הקדוש ברוך הוא אומר את הדברים ומשה כותב בדמע, ולא היה אומר את הדברים, מרוב צערו, כמה שנאמר להלן, בנבואת החורבן שאמר ירמיהו לסופרו ברוך בן נריה: "ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כתב על הספר בדיו" (ירמיהו לא, כו).

ואם כן, האם לימא [נאמר], שדברי רב גידל בשם רב, שיש לפסוקים האחרונים של התורה דין מיוחד, הם שלא כר' שמעון? שהרי לדעתו אין הבדל בין פסוקים אלו לכל התורה. ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר' שמעון, יש לומר כי הואיל ואישתני אישתני [כיון שהשתנה, שנכתב בדמע, נשתנה גם דינו].

ב ועוד אמר ר' יהושע בר אבא, אמר רב גידל, אמר רב: הלוקח (קונה) ספר תורה מן השוק — הרי הוא כחוטף מצוה מן השוק, שהרי יש מצוה לכל אחד לכתוב ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בעצמו — מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת: אם הגיה בספר תורה אפילו אות אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו.

ג כיון שהזכרנו הלכות כתיבת ספר תורה באים לדון בהם בהרחבה. תנו רבנן [שנו חכמים]: עושה אדם יריעה אחת של קלף מבת שלש דפין (עמודות) ועד בת שמנה דפין, אבל יריעה פחות מיכן (משלוש) ויתר על כן (על שמונה) לא יעשה.

ולא ירבה בדפין, לעשות שמונה דפים ביריעה צרה — מפני שנראה כל דף כאגרת שהשורות בה קצרות. ולא ימעט במספר הדפין ביריעה רחבה, מפני שכשהשורות רחבות עיניו משוטטות וקשה למצוא את תחילת השורה. אלא רוחב רצוי של דף הוא כגון שכותב "למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם" שלש פעמים.

אם נזדמנה לו יריעה רחבה, בת תשע דפים, והרי אין עושים כן — לא יחלוק אותה לשתי יריעות שיש בהן שלש לכאן ושש לכאן, אלא ארבע לכאן וחמש לכאן, כדי שיהיו שוות כמה שאפשר.

במה דברים אמורים שצריך לעשות לפחות שלושה דפים ביריעה? בתחלת הספר ובאמצעו, אבל כשמגיע בסוף הספר — אפילו פסוק אחד ואפילו דף אחד. ותוהים: פסוק אחד סלקא דעתך [יעלה על דעתך] שיכתוב על יריעה שלימה? אלא אימא [אמור]: כותב אפילו פסוק אחד בדף אחד ואינו חושש.

שיעור גליון החלק הגלוי, שאיננו כתוב, השוליים: מלמטה — טפח, מלמעלה שהוא מתבלה פחות — שלש אצבעות, ובין דף לדף — יעשה כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות, ובחומשין בודדים, שאינם ספר תורה שלם — יתן מלמטה גליון שלש אצבעות, מלמעלה שתי אצבעות, ובין דף לדף — כמלא ריוח רוחב גודל.

ובין שיטה לשיטה (שורה לשורה) של ספר תורה — יעשה ריוח כמלא שיטה, ובין תיבה לתיבה (מילה למילה) — יעשה ריוח כמלא אות קטנה, ובין אות לאות — די בריוח כמלא חוט השערה.

ומוסיפים: אף שצריך ליתן ריוח כפי ששנינו לעיל, אל ימעט אדם את הכתב לעשות חלק מן השורות באותיות קטנות יותר — לא מפני ריוח של מטה שצריך להשאיר בתחתית הדף, ולא מפני ריוח של מעלה, ולא מפני ריוח שבין שיטה לשיטה, ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה, שאין זה נוי לספר התורה.

נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות ואינה נכנסת בתוך הדף — לא יכתוב שתים שתי אותיות בתוך הדף ושלש מהן חוץ לדף,