ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] שלא כרב שילא, ממה ששנינו בברייתא הראשונה: דם שנטמא וזרקו, בשוגג — הורצה, במזיד — לא הורצה, ושלא כדברי רב שילא, שאמר שאם זרקו במזיד הורצה! ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר], כך יש להבין את הברייתא לפי רב שילא: דם שנטמא וזרקו בין בשוגג בין במזיד, אם נטמא בשוגג — הורצה, אם נטמא במזיד — לא הורצה.

א משנה אם לאחר שקמץ מן המנחה נטמאו שיריה המיועדים לכהנים, או נשרפו שיריה, או אבדו שיריה — כמדת (לפי שיטת) ר' אליעזר הרי היא כשירה ויקטיר את הקומץ, וכמדת ר' יהושע פסולה, ואינו מקטיר את הקומץ, שהקומץ בא להתיר את השיריים.

ב גמרא על מה שאמר ר' יהושע, שמנחה שנטמאו שייריה פסולה, אמר רב: והוא שנטמאו כל שיריה, אבל אם נטמאו רק מקצת שיריה — לא, הריהי כשרה, ויקטיר את הקומץ.

ומקדימים: קא סלקא דעתך [עולה על דעתנו לומר] שרק אם נטמא חלק מן השיריים — אין [כן] המנחה כשרה, אבל אם היה חלק אבוד ושרוף — לא. ומתקשים בדבר: מאי קסבר [מה סבור] רב? אי קסבר [אם הוא סבור]: שיורא מילתא היא [שיור דבר נחשב הוא], ולמרות שחלק אינו ראוי לאכילה מקטירים על הנותר את הקומץ — אפילו אבוד ושרוף נמי [גם כן] יקטיר על מה שנותר! אי קסבר [אם הוא סבור]: שיורא לאו מילתא היא [שיור אינו דבר נחשב], ובמקרה שנטמא חלק מן השיריים מאי טעמא [מה טעם] הוא מכשיר — משום שמרצה הציץ על הטומאה; אי הכי [אם כך], אפילו נטמאו כל שיריה נמי [גם כן] יכשיר מטעם זה!

ומשיבים: לעולם תפרש קסבר [שהוא סבור]: שיורא מילתא היא [שיור דבר נחשב הוא], ומה שאמר נטמא מקצת השיריים כשר, כוונתו — והוא הדין לאבוד ושרוף, והאי דקאמר [וזה שהוא אומר] רק נטמא — רישייהו נקט [את תחילתם תפס], את המקרה הראשון שהזכירה המשנה ("נטמאו שיריה"). ומניין שר' יהושע מכשיר גם במקרה שאבד או נשרף חלק מן השיריים?

כדתניא [כמו ששנויה ברייתא], ר' יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר להתירו באכילה, או כזית חלב להתירו בהקרבה — זורק את הדם, שדין הדם ובשר הזבח כדין הקומץ ושיריי המנחה.

אגב כך מביאים את המשכה של הברייתא: אם נשאר כחצי זית בשר וכחצי זית חלב — אינו זורק את הדם, שהרי החלב עולה למזבח, ואילו הבשר נאכל, ואינם מצטרפים. ובעולה אפילו נשתייר כחצי זית בשר וכחצי זית חלב — זורק את הדם, מפני שכולה עולה כליל למזבח, ואין הבדל בענין זה בין חלב לבשר. ובמנחה אפילו כולה קיימת — לא יזרוק.

ותוהים: מנחה מאי עבידתה [מה מעשיה], כלומר, מה עניינה של מנחה כאן? הרי מדובר בזריקה של דם הזבח! אמר רב פפא: הכוונה היא למנחת נסכים שצריך להביא עם הזבח; סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר: הואיל ובהדי זבח קא אתיא [וביחד עם הזבח היא באה] — כגופיה דזיבחא דמיא [כגופו של הזבח היא נחשבת], ואם נשארה מנחת הנסכים ייחשב הדבר כאילו נשאר משהו מן הזבח, ויזרוק את הדם למרות שלא נשאר דבר מן הבשר או מן החלב, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שלא יזרוק את הדם.

ושואלים: לגופו של דבר, מנהני מילי [מנין הדברים הללו] שאם נשאר רק כזית מן החלב זורק עליו את הדם? אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' ישמעאל, ומטו בה [ויש שהיו מביאים אותה] משום ר' יהושע בן חנניא, אמר קרא [הכתוב]: "וזרק הכהן את הדם... והקטיר החלב לריח ניחח לה' "(ויקרא יז, ו), ולא נזכר שם בשר, ללמד שאפילו אם נשאר רק חלב זורק את הדם, ואף על פי שאין בשר.

ושואלים: ואשכחן [ומצאנו] מקור למקרה שנשתייר רק חלב, אם נשתיירו רק יותרת הכבד ושתי כליות להקריבם מנלן [מנין לנו] שיזרוק? ומוסיפים: וצריך אתה לומר כן, דקתני [שהרי הוא שונה] בברייתא: ובמנחה, כלומר, אם נשתיירה מנחת נסכים הבאה עם הזבח — אפילו כולה קיימת לא יזרוק את הדם, ויש לדייק מכאן: דווקא אם נשתיירה מנחה הוא שלא יזרוק, מפני שאינה חלק מגוף הקרבן, הא [הרי] אם נשארו יותרת ושתי כליות שהם מגוף הבהמה — יזרוק.

ואם כן מנלן [מנין לנו] דבר זה? ומשיבים: ר' יוחנן דידיה [משל עצמו] אמר, ולא בשם חכמים אחרים (כדין האמור קודם): נאמר שם "לריח ניחח", ללמד שכל שאתה מעלה לריח ניחוח, ובכלל זה היותרת ושתי הכליות, זורקים עליו את הדם.

ומעירים: ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] "חלב" במפורש, ואיצטריך למיכתב [והוצרך לכתוב] "לריח ניחח", דאי כתב [שאם היה כותב] רק "חלב", הוה אמינא [הייתי אומר] כך: חלב — אין [כן], יותרת ושתי כליות — לא, משום כך כתב רחמנא [כתבה התורה] "ריח ניחח". ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] "לריח ניחח", הוה אמינא [הייתי אומר]: אפילו מנחה (מנחת נסכים) בכלל זה, שגם היא מוקטרת על המזבח — לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] "חלב", ללמד שהכוונה היא לדבר שהוא מגופו של הזבח.

ג משנה קומץ שלא נתקדש בכלי שרת להקטירו — הרי זה פסול, ור' שמעון מכשיר. אם הקטיר קומצה פעמים, כלומר, בשתי פעמים — כשרה.

ד גמרא אמר ר' יהודה בריה [בנו] של ר' חייא: מאי טעמא [מה טעמו] של ר' שמעון שהקומץ כשר גם אם לא קידשו להקטרה בכלי שרת? שאמר קרא [הכתוב] ביחס למנחה: "קדש קדשים היא כחטאת וכאשם" (ויקרא ו, י), ומה שהשווה אותה גם לחטאת וגם לאשם בא לומר שיכול לעשותה כחטאת או כאשם, שאם בא לעובדה ביד כחטאת, שלאחר קמיצה רוצה להעלות את הקומץ בידו וכך להקטירו — עובדה ביד ימין, כמו שעושה בחטאת שמזה מדמה באצבע ידו הימנית. ואם רוצה לעובדה בכלי — עובדה גם בשמאל, כמו שעושה באשם שדמו נזרק בכלי על המזבח, וגם בידו השמאלית.

ור' ינאי אמר: לדעת ר' שמעון אין צורך כלל בקידוש בכלי שרת, אלא כיון שקמצו את הקומץ מכלי שרת, מעלהו ומקטירו בכל דרך, אפילו אם היה מניחו לשם כך בהמיינו (באבנט שלו), ואפילו במקידה (כלי) של חרש. רב נחמן בר יצחק אמר: הכל, ובכלל זה ר' שמעון, מודים בקומץ שטעון קידוש בכלי שרת.

מיתיבי [מקשים] על ר' יהודה בר' חייא ממה ששנינו בברייתא: הקטר חלבים ואברים, כלומר, חלבים ואברים העומדים להקטרה, וכן עצים שהעלן בין ביד בין בכלי, בין בימין ובין בשמאל — כשרין; וכן הקומץ והקטורת והלבונה שהעלן בין ביד בין בכלי, בין בימין בין בשמאל — כשרין. אם כן, הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על ר' יהודה בריה [בנו] של ר' חייא, שאמר שאם עובדה ביד עובדה רק בימין, ולא בשמאל!

ומשיבים, אמר לך [היה יכול לומר לך] ר' יהודה בריה [בנו] של ר' חייא: לצדדין קתני [הוא שונה], כלומר, מה שהוא שונה "בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל" וכו' יש לפצל לשניים, כאילו הוא שונה: שהעלן ביד — בימין, או בכלי — בין בימין בין בשמאל.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה בענין זה ממה ששנינו בברייתא אחרת: קמצו שלא מכלי שרת, וקידשו שלא בכלי שרת, והעלו והקטירו שלא בכלי שרת — פסול, ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין במתן הקומץ בכלי, שאין צריך כלי שרת, ושלא כדעת רב נחמן בר יצחק, שאמר שהכל מודים בקומץ שטעון קידוש!

ומשיבים, אימא [אמור]: ר' אלעזר ור' שמעון מכשירים ממתן כלי ואילך, כלומר, לאחר שנתן אותו בכלי שרת לקדשו, שאין צורך להעלותו ולהקטירו בכלי שרת.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] שלא כדברי רב נחמן בר יצחק, ממה ששנינו בברייתא, וחכמים אומרים: קומץ טעון כלי שרת, כיצד? קומצו מכלי שרת ומקדשו בכלי שרת ומעלו ומקטירו בכלי שרת. ר' שמעון אומר: כיון שקמצו מכלי שרת, מעלו ומקטירו שלא בכלי שרת ודיו, הרי שלדעת ר' שמעון אין צורך בקידוש הקומץ בכלי שרת!

ומשיבים: אימא [אמור] כך, ר' שמעון אומר: כיון שקמצו וקדשו בכלי שרת, מעלו ומקטירו ודיו.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: קמץ בימינו ונתן את הקומץ בשמאלו — יחזיר אותו לימינו. אם היה הקומץ בשמאלו