ור' יהודה סבר [סבור]: בהנך פליגי [באלה הם חלוקים], במחשב לשתות מדמו או להקטיר מבשרו, שחישב שלא כדרכו, ובזה חכמים מכשירים, אבל אם חישב להניח למחר מקצת דמו — דברי הכל פסול, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? גזירה להניח מקצת דמו אטו [משום] כל דמו, ואם חישב להניח את כל דמו למחר הרי זה פסולא דאורייתא [פסול מן התורה],

דתניא [ששנויה ברייתא], אמר להם ר' יהודה: אי אתם מודים לי שאם הניחו למחר ולא היזה דמו כלל שפסול? הואיל וכך אם חישב להניחו למחר נמי [גם כן] פסול.

ואתא [ובא] ר' אלעזר למימר [לומר]: אף בזו, כלומר, בין במחשב לשתות מקצת דמו למחר ובין להניח מקצת דמו למחר, ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין.

ושואלים: וכי סבר [סבור] ר' יהודה שאם התכוון להניח מדמו למחר דברי הכל פסול? והתניא [והרי שנויה ברייתא], אמר רבי: כשהלכתי למצות מדותי, כלומר, לסכם ולברר כל מה שלמדתי אצל ר' אלעזר בן שמוע, ואמרי לה [ויש אומרים] בנוסח אחר: כשהלכתי למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע כלומר, ללמוד ולסכם את תורתו, מצאתי את יוסף הבבלי יושב לפניו לפני ר' אלעזר, ושואלו ולומד מפיו, והיה חביב לו ביותר ליוסף הבבלי מה שהשיבו עד שהגיעו להלכה אחת, וכך אמר לו יוסף הבבלי: רבי, השוחט את הזבח על מנת להניח מדמו למחר, מהו?

אמר לו: כשר. חזר ושאל אותו ערבית אותה שאלה, אמר לו: כשר. חזר ושאלו בשחרית למחרת, אמר לו: כשר. ושוב שאלו בצהרים, אמר לו: כשר. כשחזר ושאלו במנחה (לפנות ערב), אמר לו ר' אלעזר: כשר, אלא שר' אליעזר פוסל. צהבו (האירו) פניו של יוסף הבבלי משמחה.

אמר לו ר' אלעזר: יוסף, כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה, שכנראה לא הסכמת לדעתי עד עכשיו, עד שאמרתי שיש בכך פסול. אמר לו: רבי, הן [כן]! כשר הוא, כדבריך, אלא שר' יהודה פסול שנה לי בענין זה, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ששמע דבר בענין זה מפיו, ולא מצאתי, וסבור הייתי שטעות היא בידי, עכשיו ששנית לי בשם ר' אליעזר שהוא פסול החזרת לי אבידתי, מצאתי מה שביקשתי.

זלגו עיניו דמעות של ר' אלעזר בן שמוע מרוב התרגשות, אמר: אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר, שהיה יוסף הבבלי שואל וחוזר ושואל כדי לברר מה שלמד. קרא עליו ר' אלעזר המקרא הזה: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי" וגו' (תהלים קיט, צז), והוסיף: הא [הרי] מפני שר' יהודה הוא בנו של ר' אלעאי, ור' אלעאי היה תלמידו של ר' אליעזר, לפיכך שנה לך ר' יהודה משנת ר' אליעזר שהוא פוסל.

ומעתה לענייננו, ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] שהשוחט על מנת להניח מדמו למחר, לדברי הכל פסול אתנייה [שנה לו] ר' יהודה ליוסף הבבלי, כפי שהסברנו את דעת ר' יהודה בברייתא, אם כן מאי [מה פירוש] מה שאמר יוסף הבבלי לר' אלעזר בן שמוע "החזרת לי אבידתי"? הלוא איהו פלוגתא קאמר ליה [הוא, ר' אלעזר בן שמוע, מחלוקת אמר לו] שרק ר' אליעזר סבור כן, ואין זה דברי הכל!

ומקשים לצד שני: אלא מאי [מה אתה אומר], שלדברי חכמים כשר ור' אליעזר (פסול) פוסל אתנייה [שנה לו] ר' יהודה ליוסף הבבלי? אי הכי [אם כך], מאי [מהו] שאמר ר' אלעזר בן שמוע: הא [הרי] מפני שר' יהודה היה תלמיד תלמידו של ר' אליעזר שנה לך שיש בכך פלוגתא [מחלוקת]? והלוא לדברי ר' אלעזר בן שמוע אנן נמי פלוגתא קא מתנינן [אנו גם כן מחלוקת אנו שונים] בזה!

אלא, לעולם "דברי הכל פסול" אתנייה [שנה לו] ר' יהודה ליוסף הבבלי, ומאי [ומה פירוש] "החזרת לי אבידתי"? לא שאמר לו ר' אלעזר ממש כפי ששמע מפיו של ר' יהודה, שהרי אמר לו שיש מחלוקת בדבר, אלא דהדר ליה מיהא [שהחזיר לו על כל פנים] שום (שם) פסלות בעולם, שיש מי שסבור כפי ששמע מרבו, שאם שחט על מנת להניח דמו למחר הרי זה פסול.

א משנה לא יצק שמן על המנחה, או לא בלל את המנחה בשמן, או לא פתת אותה לפתיתים, וכן אם לא מלח אותה, או לא הניף את מנחת העומר ומנחת הקנאות, או לא הגיש את המנחה לקרן המזבח קודם הקמיצה, או שפתתן את המנחות הטעונות פתיתה לפתים מרובות, גדולות מן השיעור הראוי, או לא משחן בשמן את הרקיקים הטעונים משיחה (ראה ויקרא ב, ד) — בכל המקרים האלה המנחה כשירה.

ב גמרא ושואלים: מאי [מה פירוש] לא יצק, שהוא כשר? אילימא [אם תאמר] לא יצק שמן כלל, הלוא עיכובא כתב [עיכוב כתוב] בה ביציקה, ואם אינו יוצק הריהו פסול! אלא בהכרח הכוונה היא שלא יצק כהן אלא יצק זר. ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, לא בלל נמי [גם כן] תפרש: לא בלל כהן אלא זר, ונדייק מכאן: הא [אבל] אם לא בלל כלל — פסולה.