דהא כתב [שהרי נאמר] שם שצריך ליתנו "על דם האשם" (ויקרא יד, יז), וכבר נאמר שדם האשם ניתן על הבהן הימנית (שם יד)! וכן במצורע עני, לשם מה הוצרך לומר "על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית" (שם כח), והרי נאמר "על מקום דם האשם"! ומשיבים: חד [אחד] שנזכר בעשיר בא להכשיר צדדין, לא רק על גב הבהן (במקום הצפורן), אלא גם בצד הבהן, וחד [ואחד] שנזכר בעני — לפסול צידי צדדין, החלק הפנימי של הבהן.

ושואלים: ומה שנאמר "על דם האשם" (שם יז) במצורע עשיר, ו"על מקום דם האשם" במצורע עני (שם כח), למאי אתו [למה באו]? למה הוצרכו שניהם?

ומשיבים: הני צריכי [אלה נצרכים], שכן אי כתב רחמנא [אם היתה כותבת התורה] רק "על דם האשם", הוה אמינא [הייתי אומר]: אם איתיה [ישנו] הדם על הכהן — אין [כן], יתן את השמן, אבל אם נתקנח משם — לא, לכן כתב רחמנא [כתבה התורה]: "על מקום דם האשם", ולאו דווקא על הדם עצמו.

ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] רק "על מקום", הוה אמינא [הייתי אומר]: דוקא כאשר נתקנח הדם יתן על מקומו את השמן, אבל איתיה [אם הדם ישנו] — אימא הוי [אמור שהוא] מהוה חציצה בין השמן לבהן, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] "על דם האשם" שאין דם זה נחשב לחציצה.

אמר רבא: מאחר דכתיב [שנאמר] שצריך הכהן לתת מן השמן "על דם האשם" ו"על מקום דם האשם", וכתיבא [וכבר נכתבה] ימנית בדם במצורע עשיר (שם יד) ובמצורע עני (שם כה), אם מה שנאמר בשמן "על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית", וכתיבי [ונאמרו] דברים אלה גם בשמן של מצורע עשיר (שם יז) וגם בזה של עני (שם כח), למה לי?

אלא אמר רבא: כתובים יתירים של "שמאלית" ו"ימנית" שיש בפרשה זו בענין השמן, אינם נדרשים לענין שמאל וימין של המצורע, אלא מופנים הם, ללמד לדינים אחרים בגזירה שווה; מה שנאמר במצורע עשיר "ידו הימנית" (שם יז) בא ללמד בגזירה שווה "יד" "יד" לקמיצה, שנאמר בה "וימלא כפו ממנה" (שם ט, יז), שתהא בימין.

ומה שנאמר במצורע עשיר "רגלו הימנית" (שם יד, יז) בא ללמד בגזירה שווה "רגל" "רגל" לחליצה, שנאמר בה "וחלצה נעלו מעל רגלו" (דברים כה, ט), לומר שתהא בימין.

וכן מה שנאמר במצורע עשיר "על תנוך אזן המטהר הימנית" (ויקרא יד, יז) בא ללמד בגזירה שווה "אוזן" "אוזן" לרציעה של עבד עברי, שנאמר בה "ורצע אדוניו את אזנו" (שמות כא, ו) ללמד שתהא בימין.

ושואלים: מה שנאמר "שמאלית" פעם שניה במצורע (העני) עשיר (שם טז), למאי אתא [למה בא]? אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: ליפסול ימין של כהן במצורע, שלא תאמר כך: ומה במקום שלא נתרבתה שמאל, כלומר, בכל עבודות הקודש, שפסולות בשמאל — נתרבתה ימין, שהן כשרות בימין, במקום שנתרבתה שמאל, כלומר, במצורע — אינו דין שנתרבתה גם ימין? לכן צריך היה לומר שיוצק לכפו השמאלית — לפסול כף ימין.

ושואלים: ואידך [והכתובים האחרים] שבעני, שמאלית שחזרה ונזכרה פעמיים נוספות בעני (שם פסוקים כו ו—כז), וכן יד ורגל ימנית של עני (שם פסוקים כה—כט), למאי אתא [למה בא]? ומשיבים: לכדתנא דבי [לכמו ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונשנית, לא נשנית כולה אלא בשביל דבר אחד שנתחדש בה, ואף כאן לא נאמרה פרשת מצורע עני אלא בשביל הקרבנות השונים שנתחייב בהם, ואיך לדרוש את יתור המקראות שבה.

א אמר רבה בר בר חנה, אמר ר' שמעון בן לקיש: כל מקום שנאמרה אצבע וכהונה אינה אלא אצבע ימין.

ומקדימים: קא סלקא דעתין [עולה על דעתינו לומר] שגם אצבע וגם כהונה בעינן [צריכים אנו] שיהיו כתובים יחד, כדי לפסול אם עשה בשמאל, כדכתיב [כמו שנאמר]: "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" (ויקרא ד, כה), וגמר [ולמד] שאצבע זו היא ימנית בגזירה שווה ממצורע, דכתיב [שנאמר]: "וטבל הכהן את אצבעו הימנית" (שם יד, טו). ומקשים: הרי קמיצה דלא כתיבא [שלא כתובה] בה אלא כהונה (שם ב, ב) ולא אצבע, ותנן [ושנינו במשנה]: אם קמץ בשמאל פסול!

אמר רבא, צריך לומר: די שייאמר או אצבע או כהונה כדי לפסול בשמאל.

אמר ליה [לו] אביי: הרי הולכת אברים לכבש כדי להעלותם אחר כך על המזבח, דכתיב בהו [שנאמר בהם] כהונה, דכתיב [שנאמר]: "והקריב הכהן את הכל המזבחה" (שם א, יג), ואמר מר [החכם]: הקרבה האמורה כאן זו הולכת אברים לכבש, ותנן [ושנינו שם]: כשהיה מוליך את האיברים הרגל של ימין היתה בשמאל של הכהן, ובית עורה צד העור (ולא מקום החיתוך) היה פונה לחוץ, משמע שבהולכה זו אין שמאל פוסלת!

ומשיבים: כי אמרינן [כאשר אומרים אנו] או אצבע או כהונה — הרי זה בדבר המעכב כפרה, והולכת איברים אינה מעכבת.

ומקשים: והרי קבלה של הדם בכלי, שדבר המעכב כפרה הוא, וכתב [וכתובה] בה כהונה, דכתיב [שנאמר]: "והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם" (שם א, ה) — זו קבלת הדם, ותנן [ושנינו]: אם קבל בשמאל — פסל, ור' שמעון מכשיר, למרות שכתובה שם כהונה!

ומשיבים: לדעת ר' שמעון קאמרת [אומר אתה]? ר' שמעון תרתי בעי [שתים הוא צריך], גם אצבע וגם כהונה, וכאן לא כתובה אצבע. ושואלים:

ומי בעי [והאם צריך] באמת ר' שמעון תרתי [שתים]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: כל מקום שנאמרה יד — אינה אלא יד ימין, אצבע — אינה אלא אצבע של יד ימין! ומשיבים: אם כתובה אצבע לא בעיא [אינה צריכה] שתיכתב שם כהונה, אבל אם כתובה כהונה עדיין בעיא [צריכה] שתיכתב אצבע לומר ששמאל פסולה.

ושואלים: אלא הואיל ודי ב"אצבע", כהן שנזכר בקבלת דם למה לי? ומשיבים: ללמד שהוא צריך להיות בכהונו, כלומר, כשהוא לבוש בבגדי כהונה.