וכי תימא [וכי תאמר]: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בנתערב שיעור ארבע מתנות במתנה אחת בדיוק, ובוודאי נותן משניהם, אי הכי [אם כך], מה שאמר לו ר' יהושע לר' אליעזר: הרי הוא עובר על "בל תוסיף" לגבי הראוי לינתן במתנה אחת, הכא [כאן] "בל תוסיף" מהיכא [מהיכן]? הרי אין ממנו אלא שיעור של מתנה אחת!

אלא אמר רבא: בבלול לא פליגי [לא נחלקו] ר' אליעזר וחכמים במשנתנו, כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בכוסות שנתערבו, ואין יודעים איזה דם יש בכל אחד מהם, ובכך נחלקו: לר' אליעזר אית ליה [יש לו הוא סבור] כי רואין את הדם שניתן שלא כדינו כאילו הוא מים, ומותר לעשות כן, לרבנן לית להו [לחכמים אין להם] רואין ולכן יישפך הכל לאמה.

ושואלים: ובבלול לא פליגי [חלוקים]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], אמר ר' יהודה: לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על דם חטאת שניתן למעלה שנתערב בדם עולה שניתן למעלה, שיקרב לדעת הכל. וכן לא נחלקו אם נתערב דם כשר בדם רובע ונרבע שלא יקרב. על מה נחלקו? על דם תמימה שנתערב בדם בעלת מום, שר' אליעזר אומר: יקרב, בין בבלול בין בכוסות, וחכמים אומרים: לא יקרב!

ומשיבים: ר' יהודה אליבא [לפי שיטת] ר' אליעזר מתני [היה שונה] את מחלוקתם בין בבלול בין בכוסות, ואילו רבנן [חכמים] ששנו את משנתנו, לשיטתם דווקא בכוסות פליגי [נחלקו] ר' אליעזר וחכמים.

א שנינו במשנתנו כי דם חטאת הניתן למעלה שנתערב בדם עולה הניתן למטה, לדעת ר' אליעזר יתן למעלה, ורואה אני את התחתונים למעלה כאילו הם מים, ויחזור ויתן למטה, ולדעת חכמים יישפך הכל לאמה. ועל כך אמר אביי: לא שנו שלדעת חכמים יישפך הכל לאמה אלא שנתערבו תחלת דם חטאת, שצריך להינתן למעלה, ודם עולה,

אבל סוף דם חטאת, כלומר, השיריים שנותרו וצריך לשופכם על יסוד המזבח (ויקרא ד, כה), [ודם עולה] שנתערבו — דברי הכל מקום דם העולה, למטה מחוט הסיקרא, הוא מקום שיריים של חטאת, לפי שמשם הם שותתים ליסוד. ויתן את כל הדם על קיר המזבח למטה מחוט הסיקרא. אמר ליה [לו] רב יוסף, הכי [כך] אמר רב יהודה: שירים צריכין איצטבא כלומר, להינתן על גג היסוד עצמו, ולא על קיר המזבח כדם העולה. ואם כן, גם במקרה זה נחלקו ר' אליעזר וחכמים.

וכן נחלקו בכך אמוראי ארץ ישראל, אמר ר' שמעון בן לקיש: לא שנו אלא תחלת חטאת ועולה, אבל סוף חטאת ועולה — דברי הכל מקום עולה מקום שירים. אמר ר' יוחנן, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' אלעזר: עדיין היא מחלוקת.

מתיב [מקשה] על כך רב הונא בר יהודה ממה ששנינו בברייתא: נאמר לגבי הבכורות "קדש הם" (במדבר יח, יז), והדגשה זו באה ללמד שגם אם נתערב דמם בדם קדשים אחרים — יקרבו, שאינם בטלים. מאי לאו [האם אין] הכוונה גם לסוף (שיירי דם) עולה ולדם בכור שנתערבו, שזורקם יחד על המזבח למטה מחוט הסיקרא? ושמע מינה [ולמד מכאן]: מקום עולה, שהוא גם מקום דם הבכור, הריהו מקום שירים! ודוחים: לא, הכוונה היא לתחילת דם עולה ולדם בכור.

ומקשים: ומאי קא משמע לן [ומה משמיע לנו] הכתוב לפי הסבר זה, שאין עולין מבטלים זה את זה? אולם האי [דבר זה] ממה שנאמר "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" (ויקרא טז, יח) נפקא [יוצא]! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה, איכא דנפקא ליה מהכא, ואיכא דנפקא ליה מהכא [יש שיוצא לו דין זה מכאן, ויש שיוצא לו דין זה מכאן].

מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו בברייתא: נאמר לגבי קרבן עולה: "והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו את הדם" (ויקרא א, ה), והביטוי "הדם" שהוא מיותר, מלמד כי שמו של הדם נשאר עליו גם אם נתערב בדם אחר, וייזרק כדינו. ויש לשאול: מה