כל דבר שיש בו מנין שלפעמים מונים אותו, אפילו בדבר שאיסורו דרבנן [מדברי סופרים] — לא בטיל [בטל] כמו תרומת פירות, וכל שכן באיסור שהוא דאורייתא [מן התורה], כמו בהמות פסולות להקרבה שבמשנתנו.

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ליטרא (מידת משקל) של קציעות (תאנים מיובשות) של תרומה שדרסה על פי עיגול (כלי המיועד לעשיית עיגולי דבילה) שיש בו קציעות רבות של חולין, וליטרא שבפיו ניכרת לעצמה. והיו לפניו עיגולים רבים, ובפיהם ליטרות של קציעות חולין, ואינו יודע בפיו של איזו איזו עיגול דרסה. או שדרס ליטרא קציעות של תרומה על פי חבית שיש בה קציעות חולין ואינו יודע בפיה של איזו חבית מן החביות שלפניו דרסה. או שדרסה על פי כוורת שמאחסנים בה קציעות ואינו יודע בפיה של איזו כוורת מן הכוורות שלפניו דרסה.

ר' מאיר אומר: ר' אליעזר היה אומר: רואין את העליונות את הקציעות המדובקות יחד שבפי הכלי כאילו הן פרודות זו מזו, ומעורבות יחד עם הקציעות האחרות שבתוך הכלי, והתחתונות מעלות (מבטלות) את העליונות, אם יש בהן כשיעור מאה ליטרות, שתרומה בטלה במאה.

ואילו ר' יהושע אומר: אם יש מאה פומין (פיות), כלומר, אם היו באותו מקום מאה כלים ובפיו של כל אחד מהם דחס ליטרא קציעות (של חולין) — יעלו (יתבטלו) ליטרת קציעות התרומה במאה, ואם לאו [לא] — כל הפומין אסורין, שמא קציעות תרומה הוא אוכל. והקציעות הנמצאות בשולים (תחתית) של כל הכלים הללו הריהן מותרין, שכיון שברור לו שהקציעות האסורות אינן שם, אין הן בכלל הספק.

ואילו ר' יהודה אומר באופן שונה את מחלוקתם של ר' אליעזר ור' יהושע, שכך היה ר' אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין ובפיהם קציעות — יעלו, ואם לאו [לא] — הקציעות שבפומין אסורין, והקציעות שבשוליים מותרות.

ואילו ר' יהושע אומר: אפילו יש שם שלשה מאות פומין ובפיהם ליטרות קציעות — לא יעלו את ליטרת הקציעות של התרומה, משום שהיא דבר שיש בו מנין, שיש שאדם מוכר ליטרות קציעות במנין.

אבל דרסה לאותה ליטרא של קציעות תרומה בעיגול, ואינו יודע באיזה מקום בעיגול דרסה, או לצפונה או לדרומה — דברי הכל יעלו, שהרי אינה ניכרת כלל לעצמה. ויש לומר, איפוא, שמשנתנו בענין בהמות פסולות להקרבה, שאינן בטלות, היא כשיטת ר' יהושע לפי דברי ר' יהודה, שכל שדרכו לימנות אינו בטל. ומה שאמר ר' יוחנן שרק מה שדרכו לימנות תמיד אינו בטל, הרי לשיטת ר' מאיר נאמר.

רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] כי משנתנו רבנן [שיטת חכמים היא], כלומר, ר' מאיר, הסבור שדבר שאינו נמנה תמיד בטל ברוב, יש להבין כי בעלי חיים חשיבי [חשובים] הם, ולכן הם לא בטלי [בטלים].

א ושואלים: הרי יש דרך אחרת להתיר את כל תערובת הקרבנות, וכך יעשו: נמשוך ונקרב חד מינייהו [ונקריב אחד מהם], ונימא [ונאמר]: כל דפריש מרובא פריש [כל שפורש מתערובת שיש בה רוב ומיעוט, מהרוב הוא פורש], ואם כן, זה שנלקח מן התערובת היה כשר. וכך נעשה עד שישארו שנים מן התערובת! על העצה הזו תוהים: נמשוך מן התערובת? הוה לה [הרי זה] מתוך דבר שהוא קבוע, כלומר, תערובת שהאיסור שבה קבוע במקומו,