צריכה שתביא עוד חמש פרידין למעלה (לעולה). שכיון שנדרה להביא את קן הנדבה יחד עם עולת החובה, שלוש עולות כאחת, ולא הוקרבו אלא שתי עולות, הרי גם אם הביאה ממין שנדרה — לא נתקיים נדרה. וכיון שאינה יודעת מאיזה מין נדרה, הריהי חייבת להביא שני בני יונה ושני תורים, יחד עם גוזל לחובתה ממין שהקריבה את חטאתה למטה.

כל זה אמור כשהביאה את שתי הקינים ממין אחד, ואולם אם הביאה את שתי הקינים משני מינין, ואינה יודעת מאיזה מין קרבה חובתה — תביא שש פרידות למעלה לעולה: שני תורים ושני בני יונה מספק מה נדרה, יחד עם תור ובן יונה לקן חובתה. כיון שצריכה עולת העוף של קן החובה להיות מאותו המין של חטאת העוף, ואינה יודעת מה היה.

אם פירשה את נדרה ושכחה את מינו, ונתנתן לכהן את שתי הקינים לחובתה ולנדרה, ואינה יודעת מה נתנה, האם היו אלה שני קיני תורים, או שני קיני בני יונה, או קן בני יונה וקן תורים. והלך הכהן ועשה, ואינו יודע מה עשה, האם עשה את שתי הקינים הללו למטה, או את שתיהן למעלה, או חציין למטה וחציין למעלה, ויתכן איפוא שלא יצאה ידי חובתה ולא ידי נדרה — צריכה האשה להביא שבעה גוזלות, שהם: ארבע פרידין (שני בני יונה ושני תורים) — לנדרה, שהרי אינה יודעת מה נדרה. ושתים (בן יונה ותור) — לעולת חובתה, אולי נעשו שתי הקינים הראשונות למטה. והרי עולת החובה צריכה לבוא מאותו המין של חטאת החובה, ואינה יודעת איזה מין קרב תחילה לחובתה. וחטאת אחת, שמא נעשו שתי הקינים הראשונות למעלה, ולא קרבה החטאת עדיין. ותביא לשם כך תור או בן יונה.

בן עזאי אומר: צריכה להביא מספק שתי חטאות, בן יונה ותור, שלדעתו, צריך להביא חטאתה מאותו מין שקרבה עולת חובתה, ואינו יודע אם היה זה תור או בן יונה.

אמר ר' יהושע כמשל לדבר: זהו שאמרו על הכבש הזה, כשהוא חי — קולו אחד, וכשהוא מת — קולו שבעה: שתי קרניו — שתי חצוצרות, שתי שוקיו — שני חלילים, עורו — עור תוף, מעיו העבים — מיתרי נבלים, ובני מעיו הדקים — מיתרי כינורות. ואף יולדת זו, שבאה לידי ספק, סופה שמביאה שבעה קרבנות יתירים. ומגיעים עתה לסיכום השאלה: מכלל שסיכם ר' יהושע את האמור במסכת קינים, יש להסיק כי מסכת זו היא כשיטתו. ומכאן קושיה על הסברו של רב אדא בר אהבה לשיטת ר' יהושע שבמשנתנו, שעולת העוף שנעשתה למטה כחטאת העוף הריהי נמשכת ונעשית חטאת, ומשום כך אין בה מעילה. שהרי שנינו במשניות אלה שהיא נפסלת בכך!

ומשיבים: אימר [אמור] שאמר ר' יהושע את שיטתו זו כהסבר מדוע יש לאפוקה [להוציא אותה את עולת העוף שנעשתה כחטאת] מידי דין מעילה כחטאת, ואולם למיסק ליה [להעלות אותה, שתיחשב כחטאת כשירה לגמרי] לצאת בה ידי חובה מי [האם] אמר?!

א משנה כל הפסולין לעבודה שמלקו עוף קדשים — מליקתן פסולה, ואף על פי כן בשרן אינו מטמא כשהוא מצוי בבית הבליעה כנבלת העוף. מלק הכהן את קרבן העוף שלא בידו הימנית, אלא בשמאל, או שמלק לא ביום אלא בלילה, או ששחט עוף של חולין בפנים (בעזרה שבמקדש), וכן אם שחט עוף של קדשים בחוץ לעזרה, בכל המקרים הללו, אף שנאסרו העופות באכילה — אינן מטמאות בבית הבליעה, שהמליקה היא כשחיטה ומוציאה מדין נבילה.

ואולם אם מלק שלא בציפורן האגודל, אלא בסכין, וכן אם מלק חולין בפנים, וקדשים בחוץ,