אין צריך להבדיל כפי שצריך לעשות בעולת העוף. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: אלא מעתה, גבי [אצל] דין בור דכתיב [שנאמר]: "וכי יפתח איש בור... ולא יכסנו" (שמות כא, לג), הכי נמי [כך גם כן] תאמר שאין צריך לכסות ואין זה ציווי?

ודוחים: הכי השתא [כך אתה משווה]?! התם [שם, בבור], כיון דכתיב [שנאמר] אחר כך: "בעל הבור ישלם" (שמות כא, לד), מכאן אתה למד כי עלויה [עליו] הוא דרמי לכסויי [שמוטל לכסות] את הבור מתחילה. אבל הכא [כאן], מכדי כתיב [הואיל ונאמר] בעולת העוף: "והקריבו" (ויקרא א, טו), ומכאן למדנו כי חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף שציותה התורה להבדיל בה, לומר: דווקא אותו מקריבים באופן זה, שמבדיל, אבל לא בחטאת.

אם כן מה שנאמר בחטאת העוף "לא יבדיל" (ויקרא ה, ח) למה לי? שמע מינה [למד מכאן] שאין כאן איסור, אלא אמירה שאין צריך להבדיל.

א שנינו: מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש — כשירה, אבל אם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף — פסולה. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בעולת העוף "עולה" (ויקרא א, יז) — אף על פי שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש, יכול מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף? תלמוד לומר: "הוא" (ויקרא א, יז).

ושואלים: מאי תלמודא [מהו התלמוד]? כיצד נלמד הדבר מן הכתוב? אמר רבינא: אין ראיה מגוף הכתובים, אבל מסתברא [מסתבר] הדבר, משום שרוב דמים בגוף שכיחי [מצויים], ולכן תלוי המיצוי בדם שיש בו.

א משנה חטאת העוף שעשאה למטה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח, שהוא מקומה הראוי, אם עשאה כמעשה חטאת במליקה ובהזאה לשם חטאת — כשירה, שכך צריך לעשותה לכתחילה.

ואולם אם עשאה למטה ככל מעשה חטאת העוף, אך עשאה לשם עולה, או שעשאה כמעשה עולה אף שעשאה לשם חטאת, או שעשאה כמעשה עולה לשם עולה — בכל אלה הריהי פסולה. ואם עשאה למעלה, כמעשה כולן (בכל אחד מן האופנים שנשנו לפני כן) — פסולה, לפי שעשאה שלא במקומה.

עולת העוף שעשאה למעלה מחוט הסיקרא, שהוא מקומה הראוי, כמעשה עולה לשם עולה — כשירה. כמעשה עולה לשם חטאת — כשירה, ובלבד שלא עלתה לבעליה, כשאר קרבנות (חוץ מן החטאת והפסח) שאין נפסלים אם נעשו שלא לשמה, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה.

אם עשאה למעלה כמעשה חטאת לשם עולה, או שעשאה כמעשה חטאת לשם חטאת — פסולה. עשאה למטה כמעשה כולן — פסולה.