ולא על גבי מחילות.

אחרי שחשב שוב באותו נושא, מדוע הוסיפו עולי הגולה על המזבח, אמר רב יוסף: לאו היינו דתניא [האם אין זה מה ששנויה בברייתא] על עולי הגולה: "ויכינו (את) המזבח על מכונתו" (עזרא ג, ג), לומר שהגיעו לסוף מדותיו כלומר, עולי הגולה הגיעו למדות הנכונות של המזבח, יותר מאשר שלמה בבית ראשון? ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] בדברי דוד לשלמה: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית" (דברי הימים א כח, יט), משמע שתבנית הבית הראשון היא מאת ה', ובודאי היתה נכונה וראויה!

אלא אמר רב יוסף: המידות עצמן היו ראויות, ואולם משהגיעו למסקנה כי יש צורך להגדיל את שטח המזבח, קרא אשכח [מקרא מצאו] ודרש: "ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעלה לישראל" (דברי הימים א כב, א), הרי שהוקש המזבח לבית כי [כמו] הבית, מה בית אורכו ששים אמה (ראה מלכים א ו, ב), אף מזבח אורכו יכול להיות עד ששים אמה. ומעתה דנים באופן בו בנו את המזבח בבית שני.

ושואלים: בשלמא [נניח] בית המקדש עצמו מינכרא [ניכרת היתה] צורתו לפי יסודותיו, וידעו היכן לחזור ולבנותו, אלא מזבח מנא ידעי [מנין ידעו]?

אמר ר' אלעזר: ראו בחזון מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו בחזון שמונח באותו מקום שצריך לבנות בו המזבח. ור' שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, ואילו משם ממקום המזבח הריחו ריח אברים.

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח מה גודלו וצורתו. ואחד שהעיד להם על מקום המזבח היכן הוא, ואחד שהעיד להם שמקריבין קרבנות ציבור אף על פי שאין בית בנוי, אלא מזבח בלבד.

במתניתא תנא [בברייתא שנויה] מעין זה, ר' אליעזר בן יעקב אומר: שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב בכתב אשורית, ולא בכתב העברי הקדום, שהיה מזמן משה.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: הדברים האמורים במזבח: שתהא לו קרן בראש כל אחת מפינותיו, וכבש לעלות עליו, ויסוד, ושיהא בנוי בצורת ריבוע מדוייק — כל אלה מעכבין, שאם חסר אחד מהם — אין זה מזבח. אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו — אין מעכבין. ולגבי הפרטים המעכבים, שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים האלה]? אמר רב הונא, משום שאמר קרא [הכתוב] לגבי פרטים אלה: "המזבח", וכל מקום שנאמר "המזבח" — לעכב, שיש בכך הדגשה: רק באופן זה זהו המזבח.

ושואלים: אלא מעתה, שזהו הכלל, כיור (פיתוחים) שנעשו על המזבח לדעת רבי, וסובב לדעת ר' יוסי בר' יהודה, הכי נמי [כך גם כן] שמעכב? דכתיב [שהרי נאמר]: "ונתתה אתה תחת כרכב המזבח מלמטה" (שמות כז, ה). ותניא [ושנויה ברייתא]: איזהו כרכוב? רבי אומר: זה כיור. ר' יוסי בר' יהודה אומר: זה הסובב!

ומשיבים: אין [כן], אכן, הכרכוב מעכב. דתניא [ששנויה ברייתא]: אותו היום, בו זרקו אתרוגים על כהן צדוקי שלא ניסך מים על המזבח בחג הסוכות (ראה סוכה מח,ב), נפגמה קרן מזבח, והביאו בול (גוש) של מלח וסתמוהו, ולא מפני שכשר לעבודה על ידי כך, אלא כדי שלא יראה מזבח פגום. ומדוע לא היה כשר? שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע — פסול, ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף הסובב מעכב, משום שלדבריו זהו הכרכוב.

ועוד בענין הכרכוב, תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו כרכוב? בין קרן לקרן בראש המזבח, מקום הילוך רגלי הכהנים ברוחב אמה. ושואלים: אטו [וכי] הכהנים בין קרן לקרן הוו אזלי [היו הולכים]? אלא אימא [אמור] ותקן כך: איזהו כרכוב — בין קרן לקרן, וכן מקום הילוך רגלי הכהנים הריהו ברוחב אמה.

ושואלים: והכתיב [והרי נאמר]: "תחת כרכבו מלמטה עד חציו" (שמות לח, ד), משמע שהכרכוב אינו בראש המזבח, אלא בצידו! אמר רב נחמן בר יצחק: תרי הוו [שני כרכובים היו], חד [אחד] לנוי, שהוא מעין בליטה על קיר המזבח למעלה מחציו, וחד [ואחד] למקום הילוך כהנים בראש המזבח, שעושים בליטה סביב למקום ההילוך, כדי שלא נשתרקו [יחליקו] הכהנים.

שנינו בברייתא: מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין. אמר ר' מני: ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה. ושאלו: וכמה הוא השיעור של אורכו ורוחבו? אמר רב יוסף: שיעורו אמה. מחכו עליה [היו צוחקים עליו], שהרי כתוב מפורש הוא: "חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח" (שמות כז, א)!

אמר ליה [לו] אביי: דלמא [שמא] מקום מערכה של העצים קאמר מר [אמר אדוני], שרוחב קרנות המזבח היה אמה בכל צד, ועוד אמה מכל צד להילוך הכהנים. ונמצא שנותרה אמה על אמה לצורך המערכה. אמר ליה [לו] רב יוסף בהערכה: מר דגברא רבה [אדוני שאדם גדול] הוא, ידע מאי קאמינא [יודע מה שאמרתי] ולמה התכוונתי. קרי עלייהו [וקרא עליהם] על אלה שלגלגו עליו: