א משנה קדשי קדשים, שנאמר בראש הפרק הקודם ששחיטתם בצפון, ששחטן בראש המזבח — ר' יוסי אומר: כאילו נשחטו בצפון. ר' יוסי בר' יהודה אומר: מחצי (מאמצע) המזבח ולדרום — כדרום, מחצי המזבח ולצפון — כצפון.

ב גמרא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן, אומר היה ר' יוסי: כוליה [כל] המזבח כולו בצפון העזרה קאי [הוא עומד]. ושואלים: אם כן, ומאי [ומה פירוש] מה שנאמר במשנתנו שקדשי קדשים שנשחטו בראש המזבח כאילו נשחטו בצפון העזרה? הרי נשחטו בצפון ממש! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: בעינן [צריכים אנו] שיקיים בשחיטה גם את התנאי "על ירך המזבח" (ויקרא א, יא), וליכא [ואין כאן], שהרי אין זה בצד המזבח, קא משמע לן [משמיע לנו] שגם כך כשר הדבר.

אמר ליה [לו] ר' זירא לרב אסי: מדברי ר' יוחנן עולה כי משום שהמזבח כולו בצפון, לכן שחיטת קדשי קדשים בראשו כשרה. אלא מעתה, לר' יוסי בר' יהודה, שאמר כי מחציו של המזבח לדרום כדרום, ומחציו ולצפון כצפון, הכי נמי [כך גם כן] נאמר, שלדעתו חציו של המזבח בצפון וחציו בדרום ממש?

וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך הוא גם כן], והא את [ונרי אתה] עצמך הוא דאמרת משמיה [שאמרת משמו] של ר' יוחנן: מודי [מודה] רבי יוסי בר' יהודה שאם שחטן את קדשי הקדשים כנגדן כנגד אותו מקום בקרקע, מחצ המזבח וצפונה — פסולה, ואם כן לשיטתו אין המזבח מצוי בצפון כלל!

אמר ליה [לו] רב אסי: דברי ר' יוחנן, שלדעת ר' יוסי המזבח כולו מצוי בצפון, לא נאמרו כהסבר לדעתו במשנתנו, אלא כענין לעצמו. ובטעמה של המחלוקת שבמשנה הכי קאמר [כך אמר] ר' יוחנן: שניהם, ר' יוסי ור' יוסי בר' יהודה, מקרא אחד דרשו, שנאמר: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך" (שמות כ, כא),

ר' יוסי סבר [סבור]: הכוונה היא שהמזבח כולו כשר לשחיטת עולה וכולו כשר לשלמים. ורבי יוסי בר' יהודה סבר [סבור]: מפסוק זה למדים שחציו לעולה וחציו לשלמים.

וטעמו, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] שכולו לעולה כשר, אם כן מדוע היה צורך להזכיר ששוחטים עליו גם עולה וגם שלמים? השתא [עכשיו, הרי] כולו לעולה כשר, למרות שדינה להישחט דווקא בצפון, כולו לשלמים מיבעיא [נצרכה לומר]? והרי שלמים כשרים לשחיטה בכל העזרה! אלא הוזכרו גם שלמים כדי לומר שיש חלק במזבח בו ניתן לזבוח רק שלמים.

ושואלים: ואידך [והאחר], ר' יוסי, מה הוא משיב על כך? מדוע הוזכרו שלמים? ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: עולה הוא דדחיק ליה [שדחוק לה] המקום, שהרי אינה נשחטת אלא בצפון, ואולי משום כך מותר גם לשוחטה על המזבח עצמו, אבל שלמים שלא דחיק ליה [דחוק להם] המקום — אימא [אמור] שלא, קא משמע לן [משמיע לנו] שכשר הדבר.

ג גופא [לגופה] של הלכה שהזכרנו, אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: מודי [מודה] ר' יוסי בר' יהודה שאם שחטן קדשי קדשים כנגדן כנגד חציו הצפוני של המזבח, אבל בקרקע — פסולות. אמר ליה [לו] רב אחא מדיפתי לרבינא: מאי [מה פירוש] הדברים שאמר "כנגדן בקרקע"? אילימא [אם תאמר] ששחטם על גבי רוחב אמה של יסוד המזבח, או על גבי רוחב אמה סובב (המדריגה המצויה למעלה מחציו של המזבח), הרי האי גופיה [זה עצמו] מזבח הוא! ועוד, אם תפרש כך, מאי [מה משמעות] "כנגדן בקרקע"? הרי אין זה בקרקע!

וכי תימא [ואם תאמר] ש"כנגדן בקרקע" כוונתו דעביד [שעושה] מחילות בקרקע מתחת למזבח, ושחיט בהו [ושוחט בהם], על כך יש להקשות: וכי האי גוונא מי הוי [ומזבח כגון זה האם הוא בכלל נחשב] למזבח? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ, כא) — שיהא מחובר מאדמה, שלא יבננו לא על גבי מחילות ולא על גבי כיפין (קשתות)!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא למקרה דבצריה בצורי [שמיעט אותו] את גודל המזבח, ובאותה קרקע שהיתה פעם צפונו של מזבח שחט.

ד ושבים לדון בעיקר דברי ר' יוחנן, שלדעת ר' יוסי המזבח כולו בצפון עומד, ונתברר כי ר' יוחנן אינו מסתמך על דברי ר' יוסי במשנתנו. אמר ר' זירא: וכי אפשר איתא להא [שישנו למה] שאמר ר' יוחנן ולא תנינא לה במתניתין [שנינו את הדבר הזה במשנה]?

נפק דק ואשכח [יצא מחוץ לבית המדרש דקדק ומצא], דתנן [ששנינו במשנה במסכת תמיד]: ביררו משם (מלשכת העצים) עצי תאינה יפים לסדר על גבי המזבח מערכה שניה של עצים לקטרת כלומר, שממנה היו נוטלים גחלים להבעיר בהם את הקטורת. והיה מקום מערכה זו כנגד קרן מערבית דרומית של המזבח, משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות. ומסדרים שם עצים באומד (שלפי האומדן ניתן להפיק מהם) חמש סאין גחלים, ובשבת מסדרים שם עצים באומד שמונה סאין גחלים, משום ששם על אותה מערכה היו נותנין בשבת שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. עד כאן לשון המשנה.

ומאי סימנא [ומה הסימן] כלומר, מהו עניינו של סימן זה שניתן למקום המערכה של הקטורת ולהקטרת בזיכי הלבונה? דבר זה לשיטת ר' יוסי היא, שמדגיש כי שני אלו צריכים להיעשות דווקא במקום מסויים זה, דתניא [ששנויה ברייתא]: