דבראי לגואי ודגואי לבראי [של הניתנים בחוץ שופך בפנים וכשם שהוא שופך של פנים בחוץ] — הא [הרי] אין לו כלל יסוד למזבח פנימי עצמו, ואיך ניתן לשפוך על יסודו! אלא בא הדבר ללמד על שיירי דם העולה שיישפכו על היסוד. וממשיכים בביאור הברייתא.

ששאלו: "אל יסוד מזבח העולה" האמור בשעיר נשיא (ויקרא ד, כה), או אינו בא אלא לומר: מזבח של עולה יהא ליסוד כלומר, שיש לזרוק את דם העולה על קרנות המזבח שיש להן יסוד! ותוהים: כיצד יכול אתה לפרש כן? מי כתיב [האם נאמר] "אל יסוד העולה" שתפרש: אל מקום היסוד יינתן דם העולה? "אל יסוד מזבח העלה" כתיב [נאמר]!

ומסבירים: גם לפירוש זה שמדובר בזריקת דם העולה, ולא בשפיכת שיריים, יש צורך ב"מזבח", שכן אי הוה כתיב [אם היה נאמר] "אל יסוד העולה", הוה אמינא [הייתי אומר] בזקיפה אל יסוד שיזרוק את הדם על קיר היסוד, השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] "אל יסוד מזבח העולה", כוונתו שזורק את הדם על גגו של היסוד כלומר מעליו. וממשיכים בביאור הברייתא לדרך זו.

אמר ר' ישמעאל: שיתן את דם העולה על גג יסוד למה לי קרא [כתוב] מפורש? קל וחומר הוא: ומה שפיכת שירי חטאת שנתפרשה בכתוב, שאינה מכפרת — בכל זאת טעונה גג יסוד, תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה גג יסוד?

אמר ר' עקיבא באופן אחר: ומה שירי חטאת שאין מכפרין ואין באין לכפר בכל זאת טעונה גג יסוד, תחלת עולה שמכפרת ובאה לכפר אינו דין שטעונה גג יסוד? אם כן, מה תלמוד לומר "אל יסוד מזבח העלה"? לומר תן יסוד למזבח של עולה.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין ר' עקיבא ור' ישמעאל? שלכאורה שניהם אומרים אותו דבר. אמר רב אדא בר אהבה: שירים מעכבים איכא בינייהו [יש ביניהם], האם כשלא שפכם ליסוד, צריך לחזור וליתן מחדש את כל מתנות הדם, מר סבר [חכם זה ר' ישמעאל סבור]: מעכבי [מעכבים], ומר [וחכם זה ר' עקיבא], שהוסיף ואמר גם: "ואין באים לכפר", סבר [סבור]: לא מעכבי [אין מעכבים] כלל.

רב פפא אמר: דכולי עלמא [לדעת הכל] שירים אין מעכבים, והכא [וכאן] בשאלה האם מיצוי דם חטאת העוף מגופה לאחר הזאת הדם מעכב קא מיפלגי [חלוקים הם], שהוא כעין נתינת שיריים לאחר ההזאה, מר סבר [חכם זה, ר' ישמעאל, סבור]: מעכב, ומר סבר [וחכם זה, ר' עקיבא, סבור]:

לא מעכב. תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב פפא, שאף ר' ישמעאל מודה שאין שיריים מעכבים: נאמר בפר כהן משיח "ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העולה" (ויקרא ד, ז) — ויכול היה לכתוב רק "ואת כל הדם ישפך", מה תלמוד לומר "הפר"? שהרי בפר מדובר בכתוב. אלא לימד על ידי כך על פר אחר, והוא פר יום הכיפורים שגם הוא טעון מתן דמים ליסוד, אלו דברי רבי.

אמר ר' ישמעאל: זה אינו צריך לכתוב מיוחד, אלא קל וחומר הוא: ומה אם מי שאין נכנס דמו לפנים חובה כלומר, פר כהן משיח, שאינו חובה קבועה, אלא שאם חטא הכהן צריך להביא פר זה — בכל זאת טעון יסוד, מי שנכנס דמו לפנים חובה כלומר, פר יום הכיפורים, שהוא חובה קבועה לישראל — אינו דין שטעון יסוד?

וכן אמר ר' עקיבא באופן אחר: ומה מי שאין דמו נכנס לפני ולפנים כלומר, פר כהן משיח, שאין מכניסים את דמו כלל לקודש הקדשים, בין לחובה קבועה בין למצוה מזדמנת — בכל זאת טעון יסוד, מי שנכנס דמו חובה לפני ולפנים כלומר, פר יום הכיפורים, אינו דין שטעון יסוד? ואם כן, לא לשם כך הוצרך "הפר" המיותר, ללמדנו שפר יום הכיפורים טעון יסוד.

יכול בא הדבר להדגיש דין זה ולומר שמתן שיריים ליסוד יעכבנו את הקרבן? תלמוד לומר בעבודת יום הכיפורים, לאחר הזאת הדם בהיכל: "וכלה מכפר את הקדש" (ויקרא טז, כ), לומר שלאחר מתן דמים בפנים שלמו כל הכפרות כולן, אלו דברי ר' ישמעאל.

ולפי דרך זו של קל וחומר, יש לדרוש גם קל וחומר לפר כהן משיח משעיר נשיא מעתה: ומה שעיר נשיא, מי שאין נכנס דמו לפנים לא בגדר חובה קבועה ולא בגדר מצוה, והוא מוקרב כשאר חטאות היחיד על המזבח החיצון — טעון יסוד (ויקרא ד, כה), פר כהן משיח, מי שנכנס דמו לפנים בין לחובה בין למצוה, אינו דין שטעון יסוד? ואם כן מתן יסוד שנאמר בו מיותר.

יכול יעכבנו? כלומר, שמא בא ללמד שיהא בזה עיכוב לפר כהן משיח אם לא שפך שיירי הדם? תלמוד לומר לאחר שנאמר בו "ונתן מן הדם" וכו' — "ואת כל הדם ישפך" (ויקרא ד, ז), ומתוך שלא השתמש הכתוב בלשון "ושפך את כל הדם", כהמשך לאמור קודם —

נתקו הכתוב לעשה זה מן הציוויים הקודמים, ועשאו שירי מצוה, לומר שאינו חלק מעיקר המצוה. ובכך בא לומר לך: שירים אין מעכבין. ומכאן ראיה לדברי רב פפא, שאף לדעת ר' ישמעאל שיריים אינם מעכבים. ולכן פירש שנחלקו במיצוי חטאת העוף.

ושואלים: וכי סבר ר' ישמעאל מיצוי חטאת העוף מעכב כפי שהסביר רב פפא? והתנא דבי [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל על הכתוב בחטאת העוף "והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח" (ויקרא ה, ט) — והנשאר ימצה כלומר, אם נשאר דם — ימצה,