א שנינו במשנה: קדשי קדשים שחיטתן בצפון, ובפירוט הדברים שנינו תחילה: פר ושעיר של יום הכיפורים שחיטתן בצפון כו'. ושואלים: מכדי [הרי] דין שחיטה בצפון בעולה כתיב [נאמר], ואינו מפורש באחרים, ואם כן, ניתני [שישנה] עולה ברישא [בראש]!

ומשיבים: דין צפון בחטאת, איידי דאתי [מתוך שהוא בא נלמד] מדרשא מן ההיקש לעולה, ואין הדבר מפורש בה, חביבא ליה [חביב לו] לתנא, והקדימו.

ושואלים: וניתני [ושישנה] תחילה חטאות החיצונות, שהרי בהן נזכרת ההשוואה לעולה! ומשיבים: חטאות הפנימיות, איידי [מתוך] שנכנס דמן לפני ולפנים חביבא ליה [חביבות עליו] והקדימן.

ושואלים: וצפונה בעולה היכא כתיבא [היכן היא כתובה]? ומשיבים, שנאמר בעולה הבאה מן הצאן: "ושחט אתו על ירך המזבח צפנה" (ויקרא א, יא).

ושואלים: אשכחן [מצאנו דין זה] בשחיטת בן צאן, בן בקר מנא לן [מנין לנו]? ומשיבים: אמר קרא [המקרא] בתחילת פרשיה זו: "ואם מן הצאן" (ויקרא א, י), וי"ו של "ואם" מוסיף את האמור בפרשה זו על ענין ראשון על הפרשיה הקודמת, בענין עולה מן הבקר, ובדרך זו ילמד עליון בן בקר מתחתון בן צאן.

ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] שבאופן זה מלמדין מתחתון לעליון, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] אין מלמדין, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

דתניא [שכך שנויה ברייתא]: מיד לאחר פרשת אשם מעילות (שמביא אדם שמעל בהקדש בשגגה), נאמר בראש פרשת אשם תלוי (שמביא אדם שספק חטאת בידו): "ואם נפש" (ויקרא ה, יז) — הרי זה בא לחייב על ספק מעילות אשם תלוי, אלו דברי ר' עקיבא, וחכמים פוטרין. מאי לאו בהא קא מיפלגי [האם לא בדבר זה הם חלוקים], מר סבר [חכם זה, ר' עקיבא, סבור]: למידין עליון (פרשת אשם מעילות) מתחתון (אשם תלוי), שגם לגביה קיים דין זה, ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: אין למידין?

אמר רב פפא: דכולי עלמא [לדעת הכל] למידין, והיינו טעמא דרבנן [וזהו הטעם של חכמים], שפוטרים ספק מעילה מאשם תלוי, לדעתם יש גזירה שווה הסותרת דין זה: נאמר כאן באשם תלוי "מצו‍ת" ("ועשתה אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה" ויקרא ה, יז) ונאמר בחטאת חלב כלומר, בחטאת רגילה שאדם מביא על שגגתו "מצו‍ת" ("בעשותה אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה" ויקרא ד, כז),

מה להלן בחטאת, מביא קרבן רק על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן אשם תלוי, מביא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, ומעילה אינה בכלל זה.

ושואלים: ור' עקיבא מה הוא למד מגזירה שווה זו? ומסבירים: מה להלן כשנאמר "מצות" מדובר בחטאת קבועה, אף כאן לענין אשם תלוי, מדובר בספק של חטאת קבועה, לאפוקי [להוציא] חטאת של טומאת מקדש וקדשיו, שקרבן עולה ויורד הוא לפי עושרו של החוטא, שאם דל הוא מביא קרבן עוף או מנחה, ובזה אינו מביא אשם תלוי על הספק. אבל אין מדובר דווקא על עבירה שעונשה כרת.

ורבנן [וחכמים] אומרים: אין גזירה שוה למחצה, ואם הושווה אשם תלוי לחטאת — הושווה לכל דבר, ואף להגדרת העבירה עליה הוא בא, שהיא בכרת. ושואלים: ור' עקיבא נמי [גם כן], מה הוא טוען? הרי אין גזירה שוה למחצה!

ומשיבים: אין הכי נמי [כן כך הוא גם כן] לדעתו, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים], ר' עקיבא סבר [סבור]: "ואם נפש" (ויקרא ה, יז) כתיב [נאמר] באשם תלוי, וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון, ולכן גם על ספק מעילה מביא אשם תלוי.

ושואלים: ורבנן נמי [וחכמים גם כן], הכתיב [הרי נאמר]: "ואם נפש"! לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבנושא זה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, ר' עקיבא, סבור]: היקש (סמיכות הכתובים) עדיף על הגזירה שווה, ולכן מביאים גם על ספק מעילה אשם תלוי, ומר סבר [וחכם זה סבור]: גזירה שוה עדיף ולכן אשם תלוי בא רק על עבירה שעונשה כרת?

ומשיבים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] היקש עדיף, ומדוע לדעת חכמים אין מביאים אשם תלוי על ספק מעילה? על כך אמרי [אומרים] לך רבנן [חכמים]: אמנם הולכים אנו כאן אחר היקש, אבל לא העליון נלמד מן התחתון, אלא תחתון (אשם תלוי) הוא דגמר [שלומד] מעליון (אשם מעילות),

לענין זה שאשם תלוי דינו באיל שערכו כסף שקלים (לפחות שני שקלים). שלא תאמר: לא יהא ספיקו אשם תלוי שמביא על ספק עבירה שיש בה חטאת, חמור מודאו מחטאת שמביא על עבירה שעבר עליה בוודאות, מה ודאו מביא עליו חטאת אפילו בת דנקא [שישית הדינר], אף ספיקו לא יביא אלא אשם בר דנקא [בן שישית הדינר].

ושואלים: ור' עקיבא הא סברא מנא ליה [סברה זו מנין לו] מנין הוא יודע שאשם תלוי הוא בכסף שקלים? ומשיבים: נפקא ליה [יוצאת לו, נלמדת] ממה שנאמר "זאת תורת האשם" (ויקרא ז, א), לומר: תורה אחת לכל האשמות, וכולם באים בכסף שקלים.

ושואלים: תינח מאן דאית ליה [זה נוח למי שיש לו, מקבל] לימוד זה של "תורת", מאן דלית ליה [מי שאין לו, שאינו מקבל] לימוד זה של "תורת" מהיכא גמר [מהיכן הוא למד] לשאר אשמות? ומשיבים: גמר [למד הוא] מגזירה שווה של "בערכך כסף שקלים" (ויקרא ה, טו) ל"בערכך" האמור באשמות אחרים (ויקרא ה, יח. ויקרא ה, כה).

ושואלים: תינח היכא דכתיב [נניח במקום שנאמר] במפורש "בערכך", והוא באשם תלוי ואשם גזילות, אשם שפחה חרופה שלא כתיב ביה [נאמר בו] "בערכך", מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

ומשיבים: גמר [למד] בגזירה שווה מ"באיל האשם" (ויקרא ה, טז) האמור באשם מעילות, שנאמר בו כסף שקלים, ו"באיל האשם" (ויקרא יט, כב) האמור בדין שפחה חרופה.

ב ושבים לעיקרו של הדיון, ושואלים: חטאת מנא לן דבעיא [מנין לנו שצריכה] צפון? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] בחטאת היחיד: "ושחט את החטאת במקום העולה" (ויקרא ד, כט), וכשם שהעולה בצפון, כפי שנתבאר לעיל, כך חטאת בצפון.

ושואלים: אשכחן [מצאנו] דין זה לגבי שחיטה, קבלה של הדם מנא לן [מנין לנו] שתהא בצפון? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] מיד אחר כך: "ולקח הכהן מדם החטאת" (ויקרא ד, לד), והוא בהכרח במקום השחיטה, שהרי צריך לקבל את הדם מצואר הבהמה.

ושואלים: מקבל עצמו מנא לן [מנין לנו] שהוא צריך להיות בצפון? ומשיבים: אמר קרא [המקרא]: "ולקח" — "לו יקח", שמשנים את סדר האותיות במלה "ולקח" כאילו כתוב שיקח את עצמו.

ושואלים: אשכחן [מצאנו] דין שחיטה בצפון למצוה, לעכב מנין? ומשיבים: קרא אחרינא כתיב [מקרא אחר כתוב] בשעיר נשיא, שאף הוא חטאת: "ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה" (ויקרא ד, כד), ותניא [ושנויה ברייתא] על כתוב זה: היכן עולה נשחטה? בצפון, אף זה החטאת בצפון.