שהושוו מעשים למעשים? ולפי קל וחומר זה

אתא ליה [בא לו, נלמד] פר יום הכפורים ללמוד לגביו את הדינים שסימנם "את בדם וטבילה" מפר כהן משיח. וכן אתי ליה [בא לו, נלמד] שעיר יום הכפורים משעירי עבודה זרה להשוות את מעשיהם לענין "את בדם וטבילה", מקל וחומר זה, שהרי הושווה קרבנם, ששניהם שעירים.

ותוהים: וכיצד ילמדו שעירי עבודה זרה על שעיר יום הכיפורים? וכי דבר הלמד שדינו נלמד בהיקש לדבר אחר, חוזר ומלמד על דבר אחר בקל וחומר בדיני קדשים? והרי בשעירי עבודה זרה עצמם לא הוזכרו "את בדם וטבילה", ולא למדנו בהם דינים אלו אלא מן ההיקש בפסוק "ועשה... כאשר עשה", שם נרמזו גם הם יחד עם פר כהן משיח! אמר רב פפא: כך קסבר תנא דבי [סבור התנא מבית מדרשו] של ר' ישמעאל כי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר.

א וממשיכים בביאור דברי ר' ישמעאל בברייתא שבעמוד הקודם: אלא מה תלמוד לומר "לפר" — זה פר העלם דבר של צבור. ותוהים: הא [הרי] פסוק זה בפר העלם דבר של ציבור גופיה כתיב [עצמו הוא כתוב], ומה צורך ללומדו מריבוי הכתוב! אמר רב פפא: משום דבעי אגמורי [שהוא רוצה ללמוד] מפר העלם דבר של צבור בענין הקטרה של האימורים, ובכללם יותרת הכבד ושתי כליות, לשעירי עבודה זרה, לומר שגם הם חייבים בכך, למרות שלא נאמר בהם דין זה.

ופר העלם דבר של צבור בגופיה [בו עצמו] לא כתיב [נאמר] דין זה, אלא בהיקשא אתי [בהיקש הוא בא] מפר כהן משיח, שם נאמר דין זה (ויקרא ד, ח—ט), על כן איצטריך [הוצרך] לרבות אותו שוב במילה "לפר" כדי לחזור ולהקישו לפר כהן משיח פעם נוספת,

למיהוי כמאן דכתיב ביה בגופיה [שיהיה כאילו כתוב בו בעצמו] דין זה, וכך לא ליהוי [יהיה] הלימוד ממנו לשעירי עבודה זרה בגדר דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד שוב בהיקש, שדבר זה אין עושים בקדשים.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא על פסוק זה כשיטתו] של רב פפא: "ועשה לפר... כאשר עשה" (ויקרא ד, כ) מה תלמוד (צורך) לומר "ועשה לפר"? הרי מדובר בפסוק זה על הפר!

אלא לפי שנאמר בפרשת שעירי עבודה זרה: "והם הביאו את קרבנם אשה לה' וחטאתם לפני ה' על שגגתם" (במדבר טו, כה), "חטאתם" — אלו שעירי עבודה זרה שבהם מדובר באותה פרשה, "שגגתם" — זה פר העלם דבר של צבור, שהוא בא על שגגת הציבור. ובמה שהוזכרו יחד "חטאתם על שגגתם" והוקשו זה לזה — אמרה תורה: חטאתם הרי היא לך כשגגתם, שצריך להקטיר את האימורים בשעירי עבודה זרה כדרך שעושה כן בפר העלם דבר.

ויש לשאול: לגבי שגגתם פר העלם דבר מהיכן למדת דין זה? האם לא בהיקשא [בהיקש] מפר כהן משיח? שהרי בפר העלם דבר עצמו לא הוזכרו אימורים אלו. ועל כך יש להקשות: וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש?

על כן דרש ר' ישמעאל בברייתא: תלמוד לומר: "ועשה לפר" (ויקרא ד, כ) — זה פר העלם דבר של צבור, "כאשר עשה לפר" (ויקרא ד, כ) — זה פר כהן משיח, להקישם פעם נוספת, כאילו היתה הקטרת אימורים כתובה במפורש בפר העלם דבר, וכך ניתן ללמוד ממנו בהיקש לשעירי עבודה זרה, וכדברי רב פפא.

ב ומעתה דנים בברייתא זו שהבאנו, אמר מר [החכם]: "חטאתם" — אלו שעירי עבודה זרה, והקשנו אותם בפסוק זה לפר העלם דבר. ושואלים: תיפוק ליה מקרא קמא [יצא, ילמד לו הדבר מהפסוק הראשון] האמור בפר העלם דבר: ("ועשה... כאשר עשה" ויקרא ד, כ), שאמר מר [החכם] בברייתא שהובאה בתחילת סוגיה זו (לעיל זבחים לט,ב): "החטאת" — הרי זה בא לרבות שעירי עבודה זרה! אמר רב פפא: איצטריך [הוצרך הדבר], כי אם היה רק ההיקש הראשון, סלקא דעתך אמינא [עולה היה על דעתך לומר]: הני מילי [דברים אלה] להשוות שעירי עבודה זרה לפר העלם דבר, אמורים בהזאות, דכתיבן בגופיה [שהן כתובות בפר העלם דבר עצמו],