מנין לכל הדמים של כל הקרבנות שהם טעונים מתן דם ליסוד? תלמוד לומר: "ודם זבחיך ישפך" (דברים יב, כז)! ומשיבים: לתנא של הברייתא הראשונה דבר זה נפקא ליה [יוצא לו, נלמד] מאותו פסוק שלומד ממנ ורבי. דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אומר: נאמר לגבי חטאת העוף "והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח" (ויקרא ה, ט), שאין תלמוד (צורך) לומר "בדם", שהרי מדובר בפסוק זה על הדם, ומה תלמוד לומר לשם מה נאמר "בדם"?

לפי שלא למדנו אלא לניתנין מתן ארבע כלומר, חטאות חיצונות, שטעונין מתן דמים ליסוד כמפורש בהם (ויקרא ד, כה ועוד), שאר דמים של שאר קרבנות מנין? תלמוד לומר: "והנשאר בדם ימצה". שאין תלמוד (צורך) לומר "בדם", ומה תלמוד לומר "בדם"? לימד על כל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד.

ושואלים: ואכתי להכי [ועדיין לכך] הוא דאתא [שבא] פסוק זה "ודם זבחיך ישפך", ללמד שנתינה אחת כשירה? הלוא מיבעי ליה לכדתניא [נצרך לו לכמו ששנויה בברייתא] אחרת: מנין לדמים שניתנין בזריקה על קיר המזבח שאם נתנן בשפיכה ולא בדרך זריקה יצא? תלמוד לומר: "ודם זבחיך ישפך"! ומשיבים: כך לומד ר' ישמעאל, שסבור כן.

אבל התנא של הברייתא סבר לה [סבור הוא] כדעת ר' עקיבא, שאמר: לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה, וכל אחד הוא דין לעצמו, ואין יוצא ידי חובת זריקה על ידי שפיכה. והיכן שמענו שכך היא דעתו?

דתנן [ששנינו במשנה] בענין הברכה שלפני אכילת הקרבן: ברך ברכת הפסח — פטר בברכתו את הברכה של זבח (השלמים הנאכלים עם הפסח), אבל אם ברך ברכה

של זבח — לא פטר את הפסח, דברי ר' ישמעאל. שדם הפסח ניתן בשפיכה, ודם הזבח בזריקה. והואיל ולדעתו זריקה בכלל שפיכה, ואם שפך את הטעון זריקה יצא ידי חובתו, לפיכך ברכת הפסח כוללת גם את הזבח, אבל לא להיפך.

ר' עקיבא אומר: לא זו פוטרת זו, ולא זו פוטרת זו, שאין זריקה בכלל שפיכה.

ושואלים: אכתי להכי [עדיין לכך] הוא דאתא [שבא] פסוק זה, ללמד שמתנת דם אחת על המזבח כשירה? מיבעי ליה לכדתניא [נצרך לו לכמו ששנויה בברייתא]: ר' ישמעאל אומר: מתוך שנאמר בכתוב "אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז... את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר" (במדבר יח, יז), למדנו מכאן לבכור שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. מעשר ופסח מנין שהם טעונים דברים אלה? תלמוד לומר: "ודם זבחיך ישפך", לומר שכל דבר שהוא זבח צריך לשפוך את דמו על המזבח!

ומשיבים: סבר לה [סבור הוא] כדעת ר' יוסי הגלילי שלמד דין זה במעשר ופסח ממה שנאמר בבכור "את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר" (במדבר יח, יז).

דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יוסי הגלילי אומר: "דמו" לא נאמר אלא "דמם", "חלבו" לא נאמר אלא "חלבם", לימד על ידי לשון רבים זו לא רק על בכור, אלא גם על מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח.

ושואלים: ור' ישמעאל, הרי לשיטתו למדנו מ"ודם זבחיך ישפך" שזריקה בכלל שפיכה, וכאן הוא למד מפסוק זה שדינו של פסח בשפיכה, האי קרא [פסוק זה] מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי [מוציא אותו לדבר זה ומוציא אותו לדבר אחר]? ומשיבים: תרי תנאי אליבא [שני תנאים נחלקו בכך לפי שיטתו] של ר' ישמעאל.

ועוד שואלים על המחלוקת בדרשת הכתוב "אך בכור": בשלמא [נניח] לדעת ר' ישמעאל דמוקים לה כוליה [שמעמיד אותו את הפסוק כולו] בבכור, ובפסוק זה מוזכרים שלושה סוגי בכורות — בכור שור, בכור כשב ובכור עז — היינו דכתיב [זהו שנאמר] מיד אחר כך: "ובשרם יהיה לך" (במדבר יח, יח), שבשר הבכורות ניתן לאהרן ולבניו.

אלא לדעת ר' יוסי הגלילי, דמוקי ליה נמי [שמעמיד אותו גם כן] בקרבן מעשר ופסח, והלוא מעשר ופסח בעלים אכלי ליה [אוכלים אותו] ולא הכהנים, ואם כן מאי [מה פירוש] "ובשרם יהיה לך"? ומשיבים: לשון רבים האמורה בענין זה אינה מתייחסת למעשר ולפסח, אלא לבכורות, והכוונה היא — אחד שור תם (תמים, שדמו נזרק) ואחד שור בעל מום,