חוץ למקומו — פסול ואין בו כרת, אם חשב עליו חוץ לזמנו — פיגול וחייבין עליו כרת.

אבל אם חשב לזרוק את הניתנים למעלה למטה וכו' למחר — הרי זה פסול, ולפיכך, חזר וחישב עליו בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו — פסול ואין בו כרת, שאין קרבן נעשה פיגול במחשבת חוץ לזמנו, אלא אם לא היה בו פסול אחר.

ואי [ואם] דם שנזרק על המזבח שלא במקומו כמקומו דמי [נחשב], האי [זה] שחשב עליו לזורקו למחר שלא במקומו, פסול בלבד? הלוא פיגול הוא!

אמר מר זוטרא: זריקה דשריא [שמתירה] בשר באכילה מייתא [מביאה] לידי פיגול כשחשב לעשותה חוץ לזמנה, זריקה דלא שריא [שאינה מתירה] בשר באכילה אם היה חושב בה מחשבה ראויה — לא מייתא [אינה מביאה] לידי פיגול. ואף שמואל לא אמר שזריקת הדם שלא במקומו מתירה את הבשר, אלא רק מכפרת על הבעלים.

אמר ליה [לו] רב אשי למר זוטרא: מנא [מנין] לך הא [דבר זה]? ענה לו: דכתיב [שנאמר] בענין פיגול "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי... (כלומר, אם חשב לאוכלו חוץ לזמנו) פגול יהיה" (ויקרא ז, יח), לומר: מי שפיגולו (מחשבת חוץ לזמנו) בלבד גרם לו להיפסל הוא הפיגול שחייבים עליו כרת, יצא זה שנתכוון לזורקו שלא במקומו, שאין פיגולו (מחשבת חוץ לזמנו) גרם לו להיפסל, אלא איסור דבר אחר גרם לו, ואינו נדון כפיגול.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שחוץ למקומו נחשב כמקומו, ואין כאן מחשבת פיגול, איפסולי נמי לא ליפסל [גם לא ייפסל] אם חשב לעשות כן למחר!

אמר רב נחמן בר יצחק: מכל מקום הרי זו מחשבת חוץ לזמנו, ויש בה לפסול את הקרבן. מידי דהוה [כמו שהוא הדין] לגבי מחשבת הינוח, ואליבא [ועל פי דעת] ר' יהודה במשנה להלן (זבחים לה,ב) שאם חשב להניח את הדם למחר, ולא לזורקו על המזבח — פסול.

א ומביאים דעות נוספות בענין הפסול שבמשנתנו, כשנתן את הדם שלא במקומו. ריש לקיש אמר: לעולם מה ששנינו "פסול" כוונתו פסול ממש, לא רק שהבשר פסול, כדברי שמואל, אלא שאינו מכפר. ומצד אחר, לדעת ריש לקיש דם שניתן על המזבח שלא במקומו כמקומו דמי [נחשב], ומכפר. ואף שיש בכך סתירה לכאורה, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן שנתן שלא במקומו בשתיקה — מכפר, כאן שנתן באמירה כלומר, במחשבת אכילה חוץ לזמנו — אינו מכפר.

והגמרא דנה בדבריו בדיוק כפי שדנה בדברי שמואל לעיל, שמקשים ממה שתנן [שנינו]: חישב ליתן את הניתנין למטה למעלה, למעלה למטה וכו', עד סוף הדיון, שהסביר רב נחמן בר יצחק כי אף שלא כמקומו כמקומו הוא נחשב, מכל מקום כאשר חישב לזרוק שלא במקומו למחר הריהו פסול, מידי דהוה [כמו שהוא] במחשבת הינוח ואליבא [ועל פי דעת] ר' יהודה

ר' יוחנן אמר: אידי ואידי [זה וזה] מדובר שנתן בשתיקה כלומר, משנתנו פוסלת לגמרי כשנתן שלא במקומו, גם שלא במחשבה פסולה. וטעמו, כי דם שניתן שלא במקומו לאו [לא] כמקומו דמי [נחשב]. ומה שנאמר במשנה להלן (זבחים לב,א) שיש אפשרות לחזור ולזרוק כראוי, יש ליישב זאת באופן זה: הא [זה] מדבר דאיכא [שיש] בבהמה דם הנפש, הא דליכא [זה שאין] דם הנפש.

ומציעים: תנן [שנינו במשנתנו] כי דם שניתן שלא במקומו פסול ואין בו כרת. בשלמא [נניח] לדעת ריש לקיש, שמפרש את משנתנו כשחושב לעשות זאת שלא בזמנו, ומשום כך פסול הקרבן — היינו דקתני [זהו ששנה] "פסול ואין בו כרת", להשמיענו שלמרות מחשבה זאת — אין בו כרת,

אלא לר' יוחנן שמפרש את המשנה כשנתן בשתיקה, מאי [מה צורך לומר] "אין בו כרת" משום מחשבת חוץ לזמנו? והרי לא משום כך הקרבן פסול! ואומרים: אכן, קשיא [קשה].

ושואלים: ולדעת שמואל מאי [מה פירוש] אין בו כרת? ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר]: אם נתן במחשבה — פסול ואין בו כרת.

ושואלים: ולשיטת ר' יוחנן, אי [אם] דם שנזרק שלא במקומו לאו [לא] כנזרק במקומו דמי [נחשב], ליהוי [שיהא דינו של הדם] כי [כמו] שנשפך מן הכלי על הרצפה, ויאספנו ויזרקנו כראוי!

ומשיבים: סבר לה כמאן דאמר [סבור הוא, התנא של משנתנו, כדעת מי שאומר]: לא יאספנו, וכפי שאכן אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן: הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן למעלה, או בניתנין למטה שנתנן למטה, שאם נתנם שלא כמצותן כגון ביד שמאל או במחשבה פסולה — לא יאספנו. לא נחלקו אלא בניתנין למעלה שנתנן למטה, או למטה שנתנן למעלה, שר' יוסי אומר: לא יאספנו, ור' שמעון אומר: יאספנו.