וכל שני כתובים הבאין כאחד שנאמר בשניהם פרט היכול להילמד מאחד מהם על האחר — אין מלמדין על אחרים דין זה בבנין אב, ולכן אין למדים מכאן ששאר הדברים המחללים עבודה חייב עליהם מיתה.

ולמאן דאמר [וגם לדעת מי שאומר] ששני כתובים הבאים כאחד מלמדין, מכל מקום שתויי יין שגם בהם נאמר שהם חייבים מיתה, הוה ליה [הריהו] כתוב שלישי, ושלשה כתובים הבאים כאחד לדברי הכל אין מלמדין.

א שנינו במשנה, שלא יושב בלבד פסול בעבודה, אלא גם עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חבירו — פסול. ומבררים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? דתנא דבי [ששנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: הואיל ורצפה של העזרה מקדשת את הכהן לעבוד עליה, וכלי שרת (בגדי כהונה) גם הם מקדשים, יש ללמוד מזה על זה: מה כלי שרת הלכה היא שלא יהא דבר חוצץ בינו בין הכהן לבין כלי שרת, אף רצפה — לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה.

ומעירים: וצריכא [וצריך] שייאמרו כל הפרטים הללו במשנה, שהם חוצצים, שאי אפשר ללמוד זה מזה, דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] רק כלי, היינו אומרים שהוא חוצץ משום דלאו מינא [שכלים לא ממין] של בשר נינהו [הם], אבל בהמה דמינא [שמין] של בשר הכהן הוא, אימא [אמור] שלא תיחשב חציצה. ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] רק בבהמה, היינו אומרים כי היא חוצצת משום דלא מינא [שלא ממין] של אדם הוא, אבל חבירו שאדם הוא, אימא [אמור] שלא תהא חציצה, לכן צריכא [צריך] שייאמרו כולם. ומעתה דנים בפרטי הלכה זו.

תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר אומר: רגלו אחת של הכהן על הכלי ורגלו אחת על הרצפה, וכן רגלו אחת על האבן (שאינה מאבני הרצפה) ורגלו אחת על הרצפה — רואין, כל שאילו ינטל הכלי או תנטל האבן יכול הכהן עדיין לעמוד על רגלו אחת ויעבוד — הרי עבודתו כשירה, ואם לאו [לא] — עבודתו פסולה.

בעי [שאל] ר' אמי: אם נדלדלה האבן של הרצפה, שאינה מחוברת היטב ומתנדנדת, ועמד עליה, מהו הדין? ומסבירים: היכא [במקום] שאין דעתו לשוב ולחברה את האבן הזו לרצפה — לא תיבעי [תישאל] לך, שודאי חייצא [חוצצת] שהרי היא כחפץ זר, כי תיבעי [תישאל] לך זה באבן שדעתו לחברה, מאי [מה] הדין? האם כיון שדעתו לחברה כמה דמחברא דמיא [כמו שמחוברת היא נחשבת], או דילמא השתא מיהא הא תלישא [שמא עכשיו על כל פנים הרי היא תלושה]?

רבה זוטי בעי לה הכי [היה שואל את השאלה הזו כך], בנוסח הבא: בעי [שאל] ר' אמי: נעקרה האבן ממקומה ועמד במקומה של האבן, בגומה שנוצרה ברצפה, מהו?

ותמהים על הצגה זו של השאלה: מאי קא מיבעיא ליה [מה שאלה נשאלה לו]? האם כי קדיש [כאשר קידש] דוד המלך את מקום המקדש רצפה עליונה קדיש [קידש], ומה שמתחת לזה אינו מקודש, או דילמא [שמא] עד לארעית דתהומא קדיש [לתחתית התהום קידש]? אם כן הוא — ותיבעי ליה [ותישאל לו] שאלה זו לגבי כל העזרה כולה, מה יהא דינה אם ניטלה כל הרצפה!

ומשיבים: לעולם פשיטא ליה דעד ארעית דתהומא קדיש [פשוט לו שעד לתחתית התהום קידש], והקדושה אמנם קיימת גם מתחת לרצפה. ואולם הכי קמיבעיא ליה [כך נשאלה לו]: האם כאשר עומד הכהן בגומה שברצפה דרך שירות בכך, או אין דרך שירות בכך? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

ב שנינו במשנה קיבל בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר. תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה" (ויקרא ד, כה), והואיל ואנו למדים מגזירה שווה כי כל מקום שנאמר אצבע הכוונה לימין (כמבואר להלן) הרי מה שנאמר: "באצבעו ולקח" (כלומר, "ולקח... באצבעו"), ולקיחה זו קבלת הדם בכלי היא — מלמד שלא תהא קבלה של הדם אלא ביד ימין, ומה שנאמר "באצבעו ונתן" מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין.

אמר ר' שמעון: וכי נאמרה יד בקבלה? אלא נאמר רק "באצבעו ונתן" — שלא תהא נתינה אלא בימין, הואיל ולא נאמרה במפורש יד בקבלה, אם קיבל בשמאל — כשר.

ושואלים: ור' שמעון ממה נפשך [מה רצונך]? כיצד הוא תופס את הדברים? אי אית ליה [אם יש לו] הוא מקבל אותה גזירה שוה מפרשת מצורע (ויקרא יד), לכל מקום שנאמר אצבע או יד, שאינה אלא ימין, כי [גם אם] לא נאמרה יד בקבלה מאי הוי [מה בכך]? הרי הוזכרה אצבע! ואי לית ליה [ואם אין לו] גזירה שוה זו, כי [גם אם] נאמרה יד בקבלה מאי הוי [מה בכך]? הרי רק ממה שנזכרה יד אינו יודע באיזו יד יקבל!

אמר רב יהודה: לעולם לית ליה [אין לו] גזירה שוה זו, והכי קאמר [וכך אמר]: וכי נאמר יד ימין בקבלה? הואיל ולא נאמר יד ימין בקבלה, אם קבל בשמאל — כשר.

אמר ליה [לו] רבה: אי הכי [אם כך], שאתה סבור שהוא מדייק ממה שלא נאמר ימין, אפילו נתינה נמי [גם כן] צריך היה ר' שמעון להכשיר בשמאל, שהרי גם בה לא נאמר ימין! ועוד, וכי לית ליה [והאם אין לו] לר' שמעון גזירה שוה זו? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: כל מקום שנאמר בעבודת המקדש "יד" — אינה אלא יד ימין, "אצבע" — אינה אלא אצבע ימין!

אלא אמר רבא: לעולם אית ליה [יש לו] גזירה שוה, והכי קאמר [וכך הוא אומר]: וכי נאמרה יד בקבלה? הואיל ולא נאמרה יד בקבלה אלא אצבע, ואי אפשר לקבלה שתיעשה באצבע בלבד, חייבים אנו לומר שאין "באצבעו" מתייחס כלל לקבלת הדם, אלא לנתינה ("באצבעו ונתן"), ולכן אם קיבל בשמאל — כשר.

על הסבר זה אמר ליה [לו] רב סמא בריה [בנו] של רב אשי לרבינא: הרי איפשר דעביד ליה [שיעשה לו] אזן לשפת מזרק, וכשהוא מחזיק את אוזן הכלי באצבעו מקבל בה את הדם. ואם כן, אין זו טענה!

אלא יש לומר כמו שאמר אביי: