ושואלים על מה שנאמר שמשחו את יהואחז: ומי הוה [והאם היה] בימי יהואחז שמן המשחה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: משנגנז ארון הברית נגנז עמו גם שמן המשחה, וצנצנת המן, ומקלו של אהרן ובו שקדיה ופרחיה, וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל, שנאמר בו: "ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך" (שמואל א ו, ח),

ומי גנזו את הארון? יאשיהו מלך יהודה גנזו, כיון שראה מה שכתוב בתורה בפרשת התוכחה: "יולך ה' אתך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת" (דברים כח, לו), צוה וגנזום, שנאמר: "ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל" (דברי הימים ב לה, ג),

ואמר ר' אלעזר: אתיא [באה נלמדת] בגזירה שווה המלים "שם" "שם", כתובה המלה "שמה" בארון (שמות כט, מג) וכן נאמר "שמה" בצנצנת המן (שמות טז, לג), וכמו כן אתיא [באה] "משמרת" "משמרת" בגזירה שווה, שכתובה בצנצנת המן (שמות טז, לג) וכתובה במקלו של אהרן (במדבר יז כה-כו), וכן אתיא [באה] גזירה שווה של "דורות" "דורות" שנאמרה בצנצנת המן, וכן נאמרה בשמן המשחה (שמות ל, לא) שכל אותם הדברים שנאמרה בהם גזירה שווה מצויים במקום אחד, ליד הארון, ולכן נגנזו יחד עם הארון! אמר רב פפא: לא בשמן המשחה משחו את יהואחז אלא באפרסמא דכיא [באפרסמון זך].

א תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד מושחין את המלכים? המשיחה היא כמין נזר (כתר) סביב הראש, וכיצד מושחים את הכהנים? כמין כי. ושואלים: מאי [מה פירוש] "כמין כי"? אמר רב מנשיא בר גדא: כמין האות כף יוני.

תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: בתחלה מוצקין שמן על ראשו של הכהן, ואחר כך נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ותניא אחריתי [ושנויה ברייתא אחרת]: בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ואחר כך מוצקים לו שמן על ראשו! ומעירים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, איכא דאמרי [יש שאומרים]: משיחה בין עיניו עדיפא [עדיפה] מיציקה וקודמת לה, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: יציקה עדיפא [עדיפה]. ממשיחה וקודמת לה.

מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם של מי שאומר] יציקה עדיפא [עדיפה]? דכתיב [שנאמר]: "ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו" (ויקרא ח, יב), משמע שהיציקה היא תחילה ואחריה משיחה. ומאן דאמר [ומי שאומר] משיחה עדיפא [עדיפה] מיציקה וקודמת לה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: שכן אתה מוצא אף אצל כלי שרת. שנמשחו ולא יצקו עליהם שמן משמן המשחה. ומקשים על דעה זו: והכתיב [והרי נאמר] "ויצק", ובסוף "וימשח"! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: זו היא כוונת הכתוב: מאי [מה] טעם "ויצק"? משום ש"וימשח" כלומר, שהיציקה היתה לאחר המשיחה, שהיא העיקר.

ועוד בענין משיחה, תנו רבנן [שנו חכמים]: "כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו" (תהלים קלג, ב) — כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו משמן המשחה. אמר רב פפא, תנא [שנה החכם]: כשהוא מספר (מדבר), ואגב כך היה זקנו נע והיו טיפות אלה עולות בדרך נס ויושבות לו בעיקר זקנו כדי שלא תפולנה, ועל דבר זה היה משה דואג, אמר: שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה שיצקתי יותר מדי, שהרי יש שתי טיפות נוספות? יצתה (יצאה) בת קול ואמרה: "כשמן הטוב וגו' כטל חרמון" (תהלים קלג, ג), והשוואה זו באה ללמד: מה טל חרמון אין בו מעילה שהרי אין הוא קדוש, אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה.

ועדיין היה אהרן עצמו דואג, אמר: שמא משה לא מעל שהוא עשה כדין אבל אני מעלתי שהשמן הנוסף נמצא עלי ואני נהנה ממנו? יצתה בת קול ואמרה לו: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג, ט), מה משה אחיך לא מעל, אף אתה לא מעלת.

תנו רבנן [שנו חכמים]: אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, לסימן טוב כדי שתמשך מלכותם כמעין, שנאמר בהמלכת שלמה בימי דוד: "ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה" (מלכים א א, לג—לד).

ב אגב הזכרת ענין זה של עשיית דבר לסימן טוב מביאים מה שאמר ר' אמי: האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא [מי שרוצה לדעת אם תעלה שנתו ולא ימות בה, או לא], ניתלי שרגא [שידליק נר] בעשרה יומי [ימים] שבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא [בבית שאין נושבת בו רוח], ויתבונן בו: אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה [אם נמשך אורו ידע שתעלה שנתו] ויחיה.

ומאן דבעי למיעבד בעיסקא [ומי שרוצה לעשות עסק], ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח [ורוצה לדעת אם יצליח או לא יצליח בו], לירבי תרנגולא [שיגדל תרנגול], אי שמין ושפר, מצלח [אם משמין ומתייפה מצליח העסק].

ועוד, האי מאן דבעי למיפק לאורחא [מי שרוצה לצאת לדרך], ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא [ורוצה לדעת אם יחזור ויבוא לביתו אם לא], ניקום בביתא דחברא [שילך בבית אפל], אי חזי [אם הוא רואה] בבואה (צל) של בבואה לידע דהדר ואתי לביתא [שידע שהוא חוזר ובא לביתו]. ועל כל זה אומרים: ולאו מלתא [ולא דבר הנהגה ראויה] היא ואין לעשות כך, דלמא חלשא דעתיה [שמא תחלש דעתו] אם יראה שלא עלה הסימן יפה, ומיתרע מזליה [וירע מזלו] וזה עצמו יגרום לו לאסון. אמר אביי: השתא דאמרת [עכשיו שאתה אומר] סימנא, מילתא היא [סימן, דבר הוא] ויש בו ממש, לעולם יהא אדם רגיל למיחזי בריש שתא [לראות בראש השנה בסעודתו] קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי [דלעת ורוביא כרישין ותרדים ותמרים] שכל אלה גדלים ומתרבים במהירות, כסימן טוב למעשי השנה הבאה.

ועוד בענין עשיית סימן טוב אמר להו [להם] רב משרשיא לבריה [לבניו]: כי בעיתו מיעל ומיגמרי קמי רבייכו [כאשר אתם רוצים להכנס וללמוד אצל רבכם], גרסו מתניתא ועלו לקמי רבייכו [לימדו קודם את המשניות והכנסו לפני רבכם]. וכי יתביתו קמיה, חזו לפומיה [וכאשר אתם יושבים לפניו, הסתכלו בפיו], דכתיב [שנאמר]: "והיו עיניך ראות את מוריך" (ישעיהו ל, כ). וכי גרסיתו, גרסו על נהרא דמיא [וכאשר אתם לומדים, לימדו על נהר מים], דכי היכי דמשכן מיא משכן שמעתתייכו [שכמו שנמשכים המים יימשך גם למודכם] ולא ייפסקו. ועוד עצה כללית אמר להם: ותיבו אקילקלי [ומוטב לכם לשבת על האשפות] של העיר מתא מחסיא ולא תיבו אפדני [ואל תשבו בארמונות] של העיר פומבדיתא, טב גלדנא סריא [טוב דג מסריח] של מתא מחסיא למיכל [לאכול], מכותחא דרמי כיפי [מכותח שעוקר ומשליך סלעים ממקומם], כלומר, תבלין חריף וחזק מאד.

ועוד לענין סימן טוב במשיחה, נאמר בתפילת חנה אם שמואל "רמה קרני באלהי" (שמואל א ב, א), ומדייקים: "רמה קרני" ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן — סימן טוב היה להם ונמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך — לא נמשכה מלכותן.

ג בענין ששנינו במשנה המשוח בשמן המשחה ולא המרובה בבגדים. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר "משיח" — יכול שהכוונה היא למלך? תלמוד לומר: "כהן". אי [אם] כהן, יכול שהוא מרובה בגדים? תלמוד לומר: "משיח". אי [אם] משיח, יכול שמשוח מלחמה בכלל זה? תלמוד לומר: "והכהן המשיח", לומר שאינו (שאין) משיח על גביו אלא הוא הגדול שבכהנים.

ושואלים: מאי משמע [מה כיצד נובעת מכאן משמעות זו]? ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רבא על המלה "הירך" הנאמרת באיסור גיד הנשה (בראשית לב, לב) — שהכוונה היא המיומנת (החשובה) שבירך, הכא נמי [כאן גם כן] "המשיח" — המיומן שבמשוחים והחשוב שבהם שהוא הכהן הגדול.

ודנים בנאמר בברייתא, אמר מר [החכם]: "משיח" — יכול מלך. ותוהים: מלך פר הוא דמייתי [שמביא]? הלוא שעיר הוא דמייתי [שמביא] כמו שמפורש הלאה! ומשיבים: איצטריך [נצרך הדבר להיאמר], שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: על שגגת מעשה כמו של שאר אדם יביא שעיר, אבל על העלם דבר של שגגת הוראה יביא פר, קא משמע לן [משמיע לנו] שאינו מביא פר אלא רק הכהן הגדול.

ד שנינו במשנה: אין בין משוח בשמן המשחה לכהן גדול מרובה בבגדים אלא הבאת פר של העלם דבר. ומעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כדעת ר' מאיר, דאי [שאם] ר' מאיר, הא תניא [הרי שנויה ברייתא]: מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצו‍ת, אלו דברי ר' מאיר, ולא הודו לו חכמים.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר? דתניא [ששנויה ברייתא]: "משיח" — אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר: "הכהן המשיח" שממנו למדים ריבוי לכל מי שהוא כהן גדול בפועל, אף שאינו משוח.

ושואלים: במאי אוקימתיה [במה העמדת את משנתנו]? כרבנן [וכשיטת חכמים],