אם כן, מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' אליעזר שישלם הלווה? הרי איבד המלוה את המשכון! אלא לאו בדלא שוי שיעור זוזי [האם לא מדובר כשאינו שווה את שיעור המעות], ובדברי שמואל קא מיפלגי [הם חלוקים], שלדעת ר' אליעזר אין הלכה כשמואל, ואין המלוה מאבד את כל חובו בגלל איבוד המשכון, ור' עקיבא סבור כשמואל?

ודוחים: לא, בדלא שוי [במקרה שהמשכון אינו שווה] שיעור ההלוואה — כולי עלמא לית להו [הכל אין להם, אינם מקבלים] את דברי שמואל, והכא בדשוי שיעור זוזי [וכאן מדובר כשהיה המשכון שווה שיעור המעות], ובדברי ר' יצחק קא מיפלגי [הם חלוקים], שאמר ר' יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון כלומר, שיש לו בעלות ממשית על המשכון? שנאמר בדינו של המלוה המחזיר ללווה את המשכון כדי להשתמש בו: "ולך תהיה צדקה" (דברים כד, יג), ו

אם אינו קונה משכון, שאם אין הוא נחשב כשלו — צדקה מנין לו? מכאן לבעל חוב שקונה משכון. ולפי זה המחלוקת בין ר' אליעזר ור' עקיבא היא מה אחריותו של המלוה למשכון, שלדעת ר' אליעזר אינו קונה משכון ואינו עליו אלא כשומר חינם הפטור מגניבה ואבידה. ולדעת ר' עקיבא הריהו כמי שהמשכון בבעלותו, וחייב באחריותו, ולכן אין המלוה מקבל את כל מעותיו אלא בניכוי שווי המשכון.

ותמהים: אם כן, לימא [נאמר] שהלכה זו שאמר ר' יצחק תנאי [מחלוקת תנאים] היא, שנחלקו בזה ר' אליעזר ור' עקיבא? ותיסברא [וכי יכול אתה לסבור כן]? אימור [אמור] שאמר ר' יצחק הלכה זו שמלוה קונה משכון, במקרה שמשכנו לקח ממנו את המשכון הזה שלא בשעת הלואה, אלא לאחר מכן, כדי לזרזו להחזיר, וכמו שמפורש באותה פרשה, אבל משכנו בשעת הלואה מי [האם] אמר שהוא קונה את המשכון?

אלא כך צריך לומר: משכנו שלא בשעת הלואתו — כולי עלמא לא פליגי דאית להו [הכל אינם חולקים שיש להם, מקבלים] את דברי ר' יצחק, והכא [וכאן] מדובר במשכנו בשעת הלואתו, ובדין של

שומר אבדה קמיפלגי [חלוקים הם], שמשווים דינו של המחזיק במשכון לדין זה. דאיתמר [שנאמר] שחלקו אמוראים בשאלה: מה דינו של שומר אבדה כשאבדה לו אותה אבידה שמצא? רבה אמר: דינו כשומר חנם, שאינו חייב לא על אבידה ולא על גניבה.