ומשיבים: להכי כתבה רחמנא [משום כך כתבה אותה התורה] לעדות גבי [אצל] שבועת ביטוי וגבי [ואצל] טומאת מקדש וקדשיו, שבכולן נאמר בהן "ונעלם" וכאן בעדות לא נאמר בהן "ונעלם" — הרי זה להדגיש לחייב על המזיד כשוגג.

א משנה אמר להם: "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן" ונשבעו לשקר שאינם יודעים לו עדות — הרי אלו פטורים מדין שבועת העדות, שאין חייבין אלא על תביעת ממון כמו פקדון, וכאן אין בו תביעת ממון.

"משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני" — הרי אלו פטורים גם אם לא העידו, מפני שקדמה שבועה לידיעת העדות.

אם עמד בבית הכנסת ואמר לכלל הקהל: "משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני" — הרי אלו פטורין, עד שיהא מתכוין להם לאנשים מסויימים.

וכן אמר לשנים: "משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני", והם אמרו לו: "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות", והם היו יודעין לו עדות, אבל לא עדות ישירה, אלא עד מפי עד, וזו אינה נקראת עדות, או שהיה אחד מהן קרוב או פסול — הרי אלו פטורין, לפי שאינם ראויים להעיד.

שלח להם ביד עבדו, או שאמר להן הנתבע: "משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו לתובע עדות שתבואו ותעידוהו" — הרי אלו פטורין, ואין חייבים משום שבועת העדות עד שישמעו מפי התובע.

ב גמרא ומביאים ראיות מן הכתובים לדינים האמורים במשנה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: "משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן", יכול יהו חייבין? תלמוד לומר: "תחטא" "תחטא" לגזירה שוה,

נאמר כאן בשבועת העדות "תחטא" (ויקרא ה, א), ונאמר להלן בשבועת הפקדון "תחטא" (ויקרא ה כא), מה להלן בפקדון מדובר בתביעת ממון (כמבואר שם: בפקדון, בתשומת יד, בגזל, בעושק) ויש לו לתובע זכות בממון זה, אף כאן בעדות מדובר בתביעת ממון ויש לו, וכאן אין לו זכות בממון זה.

שנינו במשנה "משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני".

תנו רבנן [שנו חכמים]: "משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני", יכול יהו חייבין? תלמוד לומר: "ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע" (ויקרא ה, א), לומר שמדובר במי שקדמה עדות לשבועה שהמושבע הוא באותו זמן כבר עד, וכבר ראה או ידע, ולא שקדמה שבועה לעדות.

ועל מה ששנינו: "עמד בבית הכנסת ואמר "משביעני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני — הרי אלו פטורים". אמר שמואל: אפילו היו עדיו ביניהן בתוך הקהל.

ושואלים: פשיטא [פשוט] הוא, שאם לא כן אין בכך כל חידוש! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא במקרה דקאי עילויהו [כשהוא עומד עליהם] בסמוך להם, מהו דתימא [שתאמר]: כמאן דאמר להו דמי [כמי שאומר להם במפורש נחשב], קא משמע לן [משמיע לנו] שכל זמן שלא פירש למי כוונתו אין זו השבעה מחייבת לענין שבועת העדות.

ומביאים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: ראה סיעה (חבורה) של בני אדם עומדין ועדיו היו ביניהן, ואמר להן לאנשי כל הסיעה: "משביעני עליכם אם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני", יכול יהו חייבין? תלמוד לומר: "והוא עד" (ויקרא ה,א), והרי כאן לא ייחד עדיו. יכול אפילו אמר "כל העומדין כאן יבואו להעיד"? כי תלמוד לומר: "והוא עד", והרי ייחד עדיו אף על פי שדיבר לאנשים הרבה, ובמקרה זה חייב.

ועוד שנינו במשנה: אמר לשנים "משביע אני עליכם", והם יודעים לו עדות מפי עד, או שהיה אחד מהם קרוב או פסול — פטורים. ומביאים, תנו רבנן [שנו חכמים]: אמר לשנים: "משביע אני עליכם פלוני ופלוני אם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני", והן יודעין לו עדות עד מפי עד, או שהיה אחד מהן קרוב או פסול, יכול יהו חייבין? תלמוד לומר: "אם לוא יגיד ונשא עונו" (ויקרא ה,א), בראוין להגדה הכתוב מדבר, ולא בשאינם ראויים להעיד.

שנינו במשנה: שלח ביד עבדו וכו'. תנו רבנן [שנו חכמים]: שלח ביד עבדו, או שאמר להן הנתבע: "משביעני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו", יכול יהו חייבין משום שבועת העדות אם לא יעידו? תלמוד לומר: "אם לא יגיד ונשא עונו".

ושואלים: מאי תלמודא [מה הלימוד בזה]? מה ההוכחה מן הכתוב? אמר ר' אלעזר: "אם לוא יגיד" בוא"ו כתיב [נאמר], ואנו קוראים צורה זו כאילו היתה שתי מלים "לו לא", כלומר: אם לו (לתובע) לא יגיד — ונשא עונו, ואם לאחר לא יגיד — הרי הוא פטור.

ג משנה ודנים בלשונה של שבועת העדות. אמר לעדים: "משביעני (אני) עליכם אם לא תבואו ותעידוני", או אפילו אמר "מצוה אני עליכם", או "אוסרכם אני", אף שאמר שלא בלשון השבעה גמורה — הרי אלו חייבין.

השביעם "בשמים ובארץ" — הרי אלו פטורין, שאין זו השבעה בשם ה'. השביעם ב"אלף דלת" (קיצור של שם אדנות), או ב"יוד הי" (קיצור של שם הוי-ה), או ב"שדי", ב"צבאות", ב"חנון" ו"רחום", ב"ארך אפים", ב"רב חסד", ובכל שאר הכנויין שמכנים בהם את ה', אף על פי שלא הזכיר אותו בשם מפורש — הרי אלו חייבין.

וכן המקלל את השם בכולן, בכל אחד משמות אלו או בכינויים — הרי זה חייב, דברי ר' מאיר, וחכמים פוטרין, שהם סבורים שחייב רק אם מזכיר את השם המפורש.

המקלל אביו ואמו בכולן — חייב, דברי ר' מאיר, וחכמים פוטרין שלדעתם אין חייב אלא המקלל בשם המפורש.

המקלל עצמו וחבירו בכולן — עובר בלא תעשה. אם הוא אומר "יככה ה' אלהים" (ראה דברים כח, כב), וכן האומר "יככה אלהים אם לא תבוא להעיד" — זו היא אלה הכתובה בתורה, ובוודאי חייב עליה אם לא העיד.

אם אמר לאדם: "אל יכך", ו"יברכך", ו"ייטיב לך" אם תבוא להעיד — ר' מאיר מחייב משום שמכלל הדברים מובן שאם לא תעשה כן — יככה, ולא יברכך, וחכמים פוטרין משום שלא נאמרה הקללה במפורש.

ד גמרא שנינו במשנה: "משביעני עליכם", "מצוה אני עליכם", "אוסרכם אני" — הרי אלו חייבים. ושואלים: מאי קאמר [מה אמר]? הרי רק אמר שהוא משביע, אבל לא אמר במה הוא משביע! אמר רב יהודה, הכי קאמר [כך הוא אומר], לכך הכוונה: "משביע אני עליכם בשבועה האמורה בתורה", "מצוה אני עליכם בצוואה האמורה בתורה", "אוסרכם אני באיסור האמור בתורה", ובתורה נזכר בכל אלה שם ה'.

אמר ליה [לו] אביי, אלא הא דתני [זו ששנה] ר' חייא שאם אמר להם "כובלכם אני" — הרי אלו חייבין, וכי כובל באורייתא [בתורה] מי כתיב [האם הוא כתוב]? ואם כן, הוא לא מסתמך על הכתוב בתורה!

אלא אמר אביי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: אם אמר "משביע אני עליכם בשבועה", "מצוה אני עליכם בשבועה", "אוסרכם אני בשבועה", "כובלכם אני בשבועה" — הרי אלו חייבים כל זמן שמזכיר שבועה.

ה שנינו במשנה שאם השביעם ב"אלף דלת", ב"יוד הי", ב"שדי", ב"צבאות", ב"חנון" ו"רחום", ב"ארך אפים", ב"רב חסד" — הרי אלו חייבים.

ומתקשים: למימרא [האם לומר], ש"חנון" ו"רחום" שמות קדושים נינהו [הם]? ורמינהי [ומשליכים ומקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: יש שמות של הקדוש ברוך הוא שנמחקין שמותר למוחקם, ויש שמות שאין נמחקין, מפני שיש בהם קדושה עצמית ואסור למחוק את השם. אלו הן שמות שאין נמחקין: כגון "אל", "אלהיך", "אלהים", "אלהיכם", "אהיה אשר אהיה", "אלף דלת", ו"יוד הי", "שדי", "צבאות" — הרי אלו אין נמחקין;

אבל תארים שמתייחסים לקדוש ברוך הוא, כגון: "הגדול", "הגבור", "הנורא", "האדיר", ו"החזק", ו"האמיץ", "העזוז", "חנון" ו"רחום", "ארך אפים", ו"רב חסד" — הרי אלו נמחקין. ואם כן, אין "רחום" ו"חנון" נחשבים שמות ממש, וכיצד תוכל שבועה או קללה לחול ביחס לאלה!

אמר אביי: מתניתין [משנתנו] יש להבינה כאילו במי שהוא חנון,