ועל השחתת הזקן חייב שתים על שתי פאות שיש מיכן (מכאן) מצד זה של הפנים, ושתים מיכן מצד זה של הפנים, ואחת מלמטה (בסנטר), שהוא

חדא דמיחייב עלה תרתי [עבירה אחת שמתחייב עליה שתים] — תנא [שנה] גם את ההלכה הדומה: שבועות שתים שהן ארבע.

ושואלים לפרטי הדברים השנויים במשנה: מאי שנא הכא דתני להו לכולהו [מה שונה כאן, במשנה במסכת שבועות, ששנה את כולם] את כל סוגי ההלכות שהן "שתים שהן ארבע", ומאי שנא גבי [ומה שונה במשנה אצל] יציאות שבת (במסכת שבת) ומראות נגעים (במסכת נגעים) דלא קתני להו לכולהו [שלא שנה את כולם]?

אמרי [אומרים, בתשובה]: שבועות וידיעות הטומאה דגבי הדדי כתיבין [שזה אצל זה הן כתובות בתורה] (ויקרא ה, ג— ד), ודמיין אהדדי [והן גם דומות בדינן אלו לאלו] בקרבן עולה ויורד שחייב להביא עליהם, כמבואר באותה פרשה — תני להו גבי הדדי [שנה אותן אלו אצל אלו], משום הדמיון והקירבה, ואיידי דתנא תרתי תנא כולהו [ומתוך ששנה שתים, שתי הלכות שיש בהן "שתים שהם ארבע", שנה את כולם], גם שבת ומראות נגעים.

ועוד תמהים: פתח את המשנה בשבועות, ומפרש תחילה ידיעות הטומאה! ומשיבים: איידי דזוטרין מילייהו, פסיק שרי להו [מתוך שמועטים יחסית ענייניהם של ידיעות הטומאה, פסק, חתך והתיר אותם, נפטר מהם תחילה] בשני הפרקים הראשונים של המסכת, והדר תני [וחזר ושנה] ענייני שבועות דנפישן מילייהו [שמרובים ענייניהם].

א ומפרשים את פרטי המשנה: שבועות שחייב עליהן קרבן הריהן שתים שהן ארבע: שתים לעתיד — "שבועה שאוכל" ולא אכל, ו"שבועה שלא אוכל" ואכל, שהן ארבע — שנשבע לשקר על העבר: "שבועה שאכלתי" ולא אכל, ו"שבועה שלא אכלתי" ואכל.

ידיעות הטומאה שנעלמו ממנו, שתים שהן ארבע: שתים — ידיעת טומאת קדש שנעלם ממנו שהוא טמא כשאכל קודש, וידיעת טומאת מקדש שנעלם ממנו שנכנס למקדש כשהוא טמא, שהן ארבע — שלא ידע שזהו קדש, ושלא ידע שנכנס למקדש.

יציאות שבת שתים שהן ארבע: שתים — הוצאה של העני, שעומד ברשות הרבים ומוציא לשם חפץ מן הבית, שהוא רשות היחיד, והוצאה של בעל הבית, שעומד ברשות היחיד ומוציא משם חפץ לרשות הרבים. שהן ארבע — הכנסה של העני, העומד ברשות הרבים, ומכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, והכנסה של בעל הבית, העומד ברשות היחיד, ומכניס מרשות הרבים אליו לרשות היחיד.

מראות נגעים שנים שהן ארבעה: שנים — שאת ובהרת הכתובים בתורה (ראה ויקרא יג, ב), שהן ארבעה — שאת ותולדתה, בהרת ותולדתה.

ב לאחר שפירשנו מה הם כל אותם "שתים שהן ארבע", מתקשים: מני מתניתין [כשיטת מי היא משנתנו]? שלכאורה היא לא כשיטת ר' ישמעאל ולא כשיטת ר' עקיבא, שכן, אי [אם] ר' ישמעאל — האמר [הרי אמר] בענין שבועות: אינו חייב אלא זה שנשבע על העתיד לבוא ולא קיים את שבועתו, אבל אינו חייב על שבועה על העבר ואינן אלא שתים. אי [אם] ר' עקיבא — האמר [הרי אמר] בענין ידיעות הטומאה: על העלם טומאה הוא חייב, ואינו חייב על העלם מקדש או על העלם קודש, ואינן אלא שתים!

ומתרצים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] והסבר את משנתנו כשיטת ר' ישמעאל, איבעית אימא [אם תרצה אמור] כשיטת ר' עקיבא. ומפרטים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] לשיטת ר' ישמעאל, כוונת המשנה היא: שבועות שתים שהן ארבע, מהן לחיוב קרבן (בשבועה לעתיד), ומהן לפטור (בשבועה לשעבר). ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] לשיטת ר' עקיבא, אף הוא מונה ארבע מהן לחיוב קרבן ומהן לפטור.

ותוהים: וכי יכול אתה לפרש שמדובר במשנה על דברים שהם לפטור?