כדאמרינן מעיקרא [כמו שאמרנו מתחילה], שחייבי כריתות ישנם בכלל מלקות משום שאם עשו תשובה, בית דין של מעלה מוחלין להן, ולכן אין כאן "שתי רשעיות", כדי לפוטרם ממלקות. מאי אמרת [מה אתה אומר], מה טענת כנגד זה? הא [הרי] עדיין לא עבוד [עשו] תשובה — יש לומר כי מכל מקום לא פסיקא מילתא [חתוך, מוחלט הדבר] לכרת, וכיון שאין כאן כרת ברור — אין פוטרים אותם ממלקות משום כך.

א שנינו בברייתא לעיל, ר' יצחק אומר: כל חייבי כריתות המנויים בפרשת אחרי מות (ויקרא יח) בכלל אחד היו, ובכללם אחותו, ולמה יצאת שוב כרת באחותו בפרשת קדושים (ויקרא כ, יז) — לדונו בכרת ולא במלקות. שלדעתו גם חייבי כריתות, כמו חייבי מיתות בית דין, אינם לוקים.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] כלומר, ר' ישמעאל ור' עקיבא, שאינם סבורים כך, אלא שחייבי כריתות לוקים, כרת שנאמרה במיוחד באחותו למה לי ומה הוא בא ללמד? ומשיבים: לחלק כלומר, ללמד שיש עונש נפרד על כל אחת מן העריות (ושאר הכריתות) לחוד, וכדברי ר' יוחנן, שאמר ר' יוחנן: שאם עשאן כולם, שעבר על כל העבירות המנויות שם בהעלם (חוסר ידיעה) אחד, שעשה את כולן בשגגה אחת — חייב להביא קרבן על כל אחת ואחת מהן, משום שיש חיוב כרת בכל אחת לעצמה.

ושואלים: ור' יצחק, הלומד מכרת האמור באחותו את שיטתו, דין זה לחלק לקרבנות, מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו] ממקור אחר, שנאמר "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב" (ויקרא יח, יט), שמייתור הלשון הזה יש ללמוד לחייב על כל אשה ואשה.

ושואלים: ורבנן נמי תיפוק ליה מהא [וחכמים גם כן, תצא להם הלכה זו מפסוק זה] ולא מכרת האמור באחותו! ומשיבים: אין הכי נמי [כן כך הוא גם כן], שגם הם למדים מפסוק זה לחלק בקרבנות. וחוזרת השאלה: אלא לשיטתם, כרת שכתוב אחותו למה לי? ומשיבים: לחייבו שלושה קרבנות נפרדים אם בא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד.

ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא, הרי גופין מוחלקים שהרי הן שלוש נשים נפרדות, הרי שמות מוחלקין שיש כאן שלוש עבירות שונות, ומה החידוש בדבר? אלא, לחייבו שלושה קרבנות על אחותו, שהיא גם אחות אביו, שהיא גם אחות אמו. ומסבירים: והיכי משכחת לה [ואיך אתה מוצא אותה] שיהיה דבר כזה? ברשיעא בר רשיעא [ברשע בן רשע]. כיצד? בא אדם על אמו, והוליד ממנה שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהבנות הללו, והוליד ממנה בן, ואותו בן בא על אחות אמו, שהיא גם אחותו (שהרי היא בת אביו) וגם אחות אביו (שמצד אמה היא אחות אביו, אחות האיש שבא על אמו).

ושואלים: ור' יצחק הא מנא ליה [דבר זה מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו] הדבר מקל וחומר, דתניא [כמו ששנויה ברייתא]: אמר ר' עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ור' יהושע באיטליז (מקום ממכר הבשר) של העיר עימאום, בשעה שהלכו שניהם ליקח (לקנות) בהמה לצורך משתה (סעודת החתונה) של בנו של רבן גמליאל. וכך היתה השאלה: הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, מהו דינו לגבי קרבן? האם [אינו] חייב על כולן אלא אחת, או חייב על כל אחת ואחת?

אמרו לו: זו לא שמענו, לא קיבלנו מסורת בהלכה מסויימת זו, אבל שמענו הלכה בענין דומה: הבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד, שחייב להביא קרבן חטאת על כל אחת ואחת מהן, ונראין דברים לגבי המקרה ששאלת, שחייב על כל אחת מקל וחומר, כיצד? ומה נדה שהיא שם אחד כלומר סוג אחד של איסור — חייב על כל אחת ואחת, כאן באשה זו ששלשה שמות (איסורים) הן — לא כל שכן שיהיה חייב עליה שלוש חטאות?

ומסבירים: ואידך [והאחר, חכמים] הסבורים שצריך ללמוד דבר זה מפסוק מפורש, סבורים כי קל וחומר פריכא [שביר] הוא, שאינו קל וחומר שעומד בפני ביקורת, שהרי אפשר לטעון כנגדו: מה לנדה — שכן גופין מוחלקין, שהרי מדובר כשבא על נשים שונות, מה שאין כן במקרה שלנו שמדובר באשה אחת.

ושואלים: ולאידך נמי [ולשיטת האחר, ר' יצחק, גם כן], האי [הרי] ודאי קל וחומר פריכא [שביר] הוא, שאי אפשר ללמוד ממנו! אלא, צריך לומר שדין זה, לחייב שלוש חטאות על אחותו שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו, נפקא ליה [יוצא, נלמד לו] מ"אחתו" דסיפא [שבסוף אותו פסוק]. שנאמר בתחילה "ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו... ונכרתו", ואחר כך נאמר "ערות אחותו גילה עוונו ישא" (ויקרא כ, יז), וחזרה זו על המלה "אחותו", באה ללמד שחייב על כל איסור ואיסור לעצמו.

ושואלים: ואידך [והאחר, חכמים] שלמדו דין זה מ"אחותו" הראשון, "אחותו" דסיפא [שבסוף] למה לי, מה הוא בא ללמד? ומשיבים: לחייבו על אחותו שהיא גם בת אביו וגם בת אמו, לומר שאין עונשין מן הדין (מקל וחומר). שהרי פרטה התורה עונש לגבי אחותו בת אביו לחוד, וגם לגבי אחותו בת אמו לחוד, ומכל מקום צריך ללמדנו שאם אחות זו היא גם בת אביו וגם בת אמו חייב עליה.

ושואלים: ואידך [והאחר, ר' יצחק] שלמד מכתוב זה דבר אחר, מנין לו שחייב על אחותו מאב ומאם? ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] גמר [הריהו למד] כעין גזירה שווה עונש מאזהרה, שכשם שבאזהרה= באיסור למדנו שיש איסור גם באחותו בת אביו ובת אמו, כן הוא גם בעונש. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור], נפקא ליה [יוצא לו] הדבר ל