אוכל לחמי הגדיל עלי עקב" (תהלים מא, י), משמע שהוא מקבל ממנו, והוא תלמיד לדוד.

א כיון שהוזכר אחיתופל, מסופר כל אותו מעשה כיצד השתלשלו הדברים שבא לידי מותו. אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם את עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם! מפני מה אומרים בתפילה "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", ואין אומרים "אלהי דוד"? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי [הם היו מנוסים בפני, ואתה אינך מנוסה לפני]. אמר לפניו: רבונו של עולם בחנני ונסני, שנאמר: "בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי" (תהלים כו, ב),

אמר לו הקדוש ברוך הוא: מינסנא לך [אני אנסה אותך], ועבידנא מילתא בהדך [ועושה אני עוד דבר אחד], דלדידהו [שלהם, לאבות], לא הודעתינהו [הודעתי אותו להם] במה אני עתיד לנסותם, ואילו ביחס לך אנא קא מודענא [אני מודיע] לך דמנסינא לך [שאני מנסה אותך] בדבר ערוה. מיד "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו" (שמואל ב' יא, ב),

אמר רב יהודה: כיון ששמע דוד במה יהא נסיונו רצה לשמור עצמו מתאוה, ולכן הפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ששכב עם נשיו באותו יום כדי שלא יתאוה עוד, ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם, זה המשביעו בתשמיש — הרי אברו רעב ומשתוקק עוד, והמרעיבו — שבע ולכן לא הועיל לו הדבר.

נאמר "ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד" (שמואל ב' יא, ב), בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא [היתה חופפת את ראשה מתחת, מאחורי, כוורת] והיתה מוסתרת מעיני הכל. אתא [בא] שטן אידמי ליה כציפרתא [נדמה לו לדוד כציפור], פתק ביה גירא [ירה בו חץ], פתקה לחלתא [פגע החץ בכוורת], איגליה וחזייה [גילה אותה, את הכוורת, וראה אותה].

מיד: "וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי. וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל ביתה" (שמואל ב' יא, ג–ד), והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר פי" (תהלים יז, ג), אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי [ולוואי זמם, רסן היה נופל בפיו של מי ששונא אותי, כלומר, בפי], ולא אמר כי הא מילתא [הייתי אומר דבר כזה], ולא הייתי נכשל בנסיון.

דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפר" (תהלים יא, א) — אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מחול לי על אותו עון של בת שבע, שלא יאמרו רשעים: הר שבכם, גדול הדור, כדוד צפור נדדתו והוציאה אותו מן העולם, שבשביל כך נכשל.

דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך" (תהלים נא, ו) — אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה [שאילו הייתי רוצה לכפות] את יצרי הוה כייפינא [הייתי כופה] אותו, אלא אמינא [אמרתי]: אחטא כדי שלא לימרו עבדא זכי למריה [העבד ניצח את אדוניו] ועמד בנסיון, אף שה' אמר לו שלא יוכל לעמוד בו.

דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד" (תהלים לח, יח)? — ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, שנאמר: "כי אני לצלע (האשה) — נכון", כלומר, מוכנה לו מראש, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה (תאנת בוסר), כלומר, לפני הזמן. שראוי היה שימות אוריה קודם לכן, והיה דוד נושא אותה בהיתר.

דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו" (תהלים לה, טו) — אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת, ("קרעו ולא דמו"), שכחש בשרי ואבד דמי מרוב צומות שהתעניתי על עבירה זו,

ולא עוד אלא בשעה שהם החכמים עוסקין בהלכות ארבע מיתות בית דין, פוסקין הם ממשנתן ואומרים לי, כדי להזכירו ולביישו: דוד, הבא על אשת איש, מיתתו במה? אמרתי להם: הבא על אשת איש מיתתו בחנק, אבל יש לו חלק לעולם הבא. אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.

אמר רב יהודה אמר רב: אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות לשמונה עשרה נשיו, שהיה צריך לבוא על כולן משום מצות עונה, שנאמר: "יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה" (תהלים ו, ז), שגם כשיגע ונאנח, עדיין "אשחה... מיטתי" (בלשון נקיה לתשמיש). ואמר רב יהודה אמר רב: בקש דוד לעבוד עבודה זרה כאשר מרד בו אבשלום, שנאמר: "ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים" (שמואל ב' טו, לב), ואין לשון "ראש" אלא כינוי של עבודה זרה, שנאמר: "והוא צלמא ראשה די דהב טב" [והוא הצלם ראשו של זהב טוב] (דניאל ב, לב).

נאמר: "והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו" (שמואל ב' טו, לב), אמר לו חושי לדוד, יאמרו: מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה? אמר לו דוד, ומה אם יאמרו: מלך שכמותי שידעו בו שהוא צדיק יהרגנו בנו?! מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, שמלך צדיק נהרג באופן זה. כי אם יעבוד עבודה זרה יאמרו הבריות שנענש דוד משום שעבד עבודה זרה.

אמר לו חושי: מאי טעמא קנסיבת [מה טעם נשאת] לאשה יפת תואר, אמו של אבשלום? אמר ליה [לו] דוד: יפת תואר רחמנא שרייה [התורה התירה אותה]. אמר ליה [לו] חושי: ומדוע לא דרשת את הכתובים הסמוכין, דסמיך ליה [שסמוך לו] למקרא המתיר נישואי יפת תואר נסמך הדין של "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (דברים כא, יח), ללמד: כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה. ואם כן, מבינים הכל שבגלל טעם זה נולד לך בן רשע ומורד, שזה טבעו הרע, ואין עוד בכך חילול השם.

דרש ר' דוסתאי שמן העיר בירי: למה דוד דומה? — לסוחר כותי שעומד על המקח ומוריד מן המחיר מעט מעט עד שמתרצה הקונה. כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, "שגיאות מי יבין" (תהלים יט, יב), שביקש מחילה על שגגות שעשה, אמר ליה [לו] ה': שביקי [עזובים, מחולים] הם לך. ביקש דוד עוד: "ומנסתרות נקני" (תהלים יט, יב), כלומר, מחל לי על עבירות שעשיתי בסתר, אף שעשיתין במזיד, אמר לו ה': שביקי [מחולים] לך. ביקש עוד "גם מזדים חשך עבדך" (תהלים יט, יג), גם מדברים שבזדון מחול לי. אמר לו ה': שביקי [עזובים, מחולים] הם לך. ביקש דוד עוד: "אל ימשלו בי אז איתם" (תהלים יט, יג), שלא לישתעו [ידברו] בי רבנן [חכמים] ויספרו בגנותי. אמר לו ה': שביקי [עזובים, מחולים] הם לך.

ביקש דוד "ונקיתי מפשע רב" (תהלים יט, יג), שלא יכתב כלל סרחוני, אותו חטא, במקרא. אמר לו ה': אי אפשר לעשות כן, ומה האות יו"ד שנטלתי משמה של שרי אשת אברהם כאשר ציויתי לקרוא שמה "שרה" עומד וצווח כמה שנים מדוע הושמטה מן המקרא, עד שבא יהושע והוספתי לו יו"ד זו, שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג, טז), כל הפרשה כולה של חטאך שראוייה להיכתב במקרא, על אחת כמה וכמה שאי אפשר להשמיטה.

נאמר שאמר דוד "ונקיתי מפשע רב" (תהלים יט, יג), אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון כולו! אמר לו ה': כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה. אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה. כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה" (משלי ו, כז–כט). אמר ליה [לו]: כל הכי נטרד ההוא גברא [כך יטרד אותו האיש, דוד] עבור עוון זה, בלא תקנה כלל? אמר לו: קבל עליך יסורין ויהיו אלה לך כפרה. קבל עליו.

אמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד, ונסתלקה הימנו (ממנו) שכינה, ופירשו ממנו סנהדרין. מנין שנצטרע? — דכתיב [שנאמר]: "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין" (תהלים נא, ט), משמע שהוצרך לטהרה, כדין המצורע. נסתלקה הימנו שכינה — דכתיב [שנאמר]: "השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני" (תהלים נא, יד). ופרשו ממנו סנהדרין — דכתיב [שנאמר]: "ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך" (תהלים קיט, עט). שהיה זה ששה חדשים מנלן [מנין לנו]? — דדכתיב [שנאמר]: "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה