לא שרו לן עורבא [התירו לנו עורב] ולא אסרו לן [לנו] יונה, שהכל מפורש בתורה ואין חכמים מביאים לנו כל תועלת.

ומספרים: רבא כי הוו מייתי טריפתא דבי [כאשר היו מביאים טריפה מבית] בנימין קמיה [לפניו], כי הוה חזי [כאשר היה רואה] בה טעמא להיתירא [טעם להיתר] אמר להו [היה אומר להם]: תחזו דקא שרינא לכו עורבא [ראו שאני מתיר לכם עורב], שהרי אני מתיר לכם דבר הנראה כאיסור, וכן כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא [כאשר היה רואה בה טעם לאיסור] אמר להו [היה אומר להם]: תחזו דקא אסרנא לכו [ראו שאני אוסר לכם] יונה.

רב פפא אמר: אפיקורס הוא כגון זה שאמר "הני רבנן" ["אלה החכמים"], שיש בכך נימה של זלזול. מסופר כי רב פפא עצמו אישתלי [שכח] ואמר: "כגון הני רבנן" ["אלה החכמים"], ואיתיב בתעניתא [וישב בתענית] לכפרה, על שאמר בלשון זו.

מסופר: לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני [היו מתקנים] מטפחות לספרי הקודש דבי [של בית] רב יהודה. כי מטו [כאשר הגיעו] למגילת אסתר אמרי [אמרו]: הא [זו] מגילת אסתר לא בעי [צריכה] מטפחת, שאינה חשובה כשאר ספרי קודש הצריכים כיסוי מיוחד. אמר להו [להם] רב יהודה: דיבורים כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא [כגון אלו גם כן נראים כזלזול], שלא היה עליכם לומר על המגילה לשון "זו המגילה" (רמ"ה).

רב נחמן אמר: אפיקורוס זה הקורא רבו בשמו, ואינו קורא לו "רבי פלוני". שאמר ר' יוחנן: מפני מה נענש גיחזי בצרעת — מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר: "ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע" (מלכים ב' ח, ה) ולא הזכירו בלשון כבוד.

א מסופר: יתיב [ישב] פעם ר' ירמיה קמיה [לפני] ר' זירא ויתיב וקאמר [וישב ואמר]: עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו יצמחו כל מיני צמחי מגדים (מעדנים), שנאמר: "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה" (יחזקאל מז, יב) — אמר ליה ההוא סבא [לו זקן אחד] שהיה שם: יישר [יפה], וכן אמר ר' יוחנן, יישר. אמר ליה [לו] ר' ירמיה לר' זירא: כי האי גונא מיחזי אפקרותא [באופן זה האם נראה כזלזול]? כשאדם שאיננו גדול בתורה אומר לחכם שדבריו נכונים?

(רמ"ה) אמר ליה [לו]: הא האי סיועי הא מסייע [הרי זה מסייע] לך בדבריו ולא לזלזל בא. אלא אי שמיע לך, הא שמיע לך [אם שמעת בנושא זה, זה שמעת], שלעתים המסייע לדברי רבו הוא מזלזל בו. כיצד? כי הא דיתיב [כמו זה שאירע שישב] ר' יוחנן וקא דריש [ודרש]: עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן גדולות שלשים על שלשים אמות, וחוקק (חוצב) בהם נקב של עשר ברום (בגובה) עשרים אמות, ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר: "ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח" (ישעיה נד, יב). לגלג עליו אותו תלמיד ואמר: השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן [עכשיו בימינו אבנים טובות כביצת התור אין אנו מוצאים] — כולי האי משכחינן [כל כך גדולות כפי שדרשת מוצאים אנו]?

לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד בים, חזינהו [ראה אותם] את מלאכי השרת דקא מנסרי [שהם מנסרים] אבנים טובות ומרגליות בגודל זה. אמר להו [להם למלאכים]: הני למאן [אלה למי]? אמרי [אמרו] לו: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים. כי הדר אשכחיה [כאשר חזר, מצאו] לר' יוחנן דיתיב וקא דריש [שיושב ודורש] בענין מסויים, אמר ליה [לו] רבי, דרוש ולך נאה לדרוש, שכן כשם שאמרת בענין האבנים וגודלם, כך אכן ראיתי, אמר לו ר' יוחנן: ריקה [פוחז, איש ריקני]! אם לא ראית, לא האמנת בדברי?! אם כן מלגלג על דברי חכמים אתה, יהב ביה עיניה [נתן בו עיניו] בכעס ועשאו גל של עצמות, שמת אותו תלמיד ונרקב בשרו.

לגופו של ענין מיתיבי [מקשים]: איך אמר ר' יוחנן כי גובה השערים יהיה עשרים אמה, והלא את הכתוב "ואולך אתכם קוממיות" (ויקרא כו, יג) דרשו חכמים כך: ר' מאיר אומר לעתיד לבוא יהיה גובהם של בני אדם מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון שאמרנו שהיתה קומתו מאה אמה. ר' יהודה אומר: בני אדם יהיו גבוהים מאה אמה כנגד גובה ההיכל וכותליו, שנאמר: "אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחטבות תבנית היכל" (תהלים קמד, יב), שיהיו הבנים והבנות בגודלו של ההיכל שהיה בנין ההיכל גבוה מאה אמה. ואם יהיו האנשים גדולים כל כך כיצד יכנסו לשערים אלה של עשרים אמה?

ומשיבים: כי קאמר [כאשר אמר] ר' יוחנן — התכוון לכוי דבי זיקא [לחלונות המכניסים רוח], שהם יהיו עשר על עשרים אמה אבל השערים יהיו גבוהים יותר.

ב כיון שהוזכר המקרא על הנחל היוצא מקדש הקדשים שואלים: מאי [מה משמעות] הכתוב "ועלהו לתרופה"? ר' יצחק בר אבודימי ורב חסדא נחלקו בכך. חד [אחד מהם] אמר: הכוונה היא כעין נוטריקון — להתיר פה של מעלה, כלומר, לרפא את האלמים. וחד [אחד מהם] אמר: הכוונה היא אכן כעין נוטריקון, ואולם במשמעות שונה — להתיר פה של מטה (בלשון נקיה), כלומר, לרפא את רחמן של עקרות.

ומעירים: איתמר נמי [נאמר גם כן] כעין זה על ידי חכמים אחרים, שחזקיה אמר: "לתרופה" — להתיר פה אילמין, ובר קפרא אמר: להתיר פה עקרות, ואילו ר' יוחנן אמר: הכוונה לתרופה ממש. ושואלים: מאי [מה פירוש] "לתרופה" במשמעות זו? ר' שמואל בר נחמני אמר: נוטריקון הוא — לתואר פנים של בעלי הפה, כלומר, ליפות פניהם של אותם חכמים שעמלו בפיהם בעולם הזה.

ובדומה לכך דרש ר' יהודה בר' סימון: כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה — הקדוש ברוך הוא מבהיק זיויו לעולם הבא, שנאמר: "קוצותיו תלתלים שחרות כעורב" (שיר השירים ה, י), ואחר כך נאמר: "מראהו כלבנון בחור כארזים" (שיר השירים ה, טו), וסמך לו עוד מיד: "חיכו ממתקים" (שיר השירים ה, טז),

לומר שמי שעסק בתורה בעולם הזה ("חיכו ממתקים") עד שהשחיר פניו עליה, זוכה לזיו פנים בעולם הבא. אמר ר' תנחום בר' חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה — הקדוש ברוך הוא משביעו לעולם הבא, שנאמר תחילה: "משפטיך תהום רבה" (תהלים לו, ז), לומר כמה מקפיד ה' על הצדיקים בעולם הזה ואינו נותן להם כראוי, ואחר כך נאמר: "ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם" (תהלים לו, ט) (מהרש"א).

כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו (חופניו), שנאמר: "ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה" (תהלים סח, כ) — אמר ליה [לו] אביי: וכי אפשר לומר כן, שיעמוס הקדוש ברוך הוא מלוא חופניו? והלא כבר נאמר "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ

"(ישעיה מ, יב), ואם זרת של הקדוש ברוך הוא היא כל השמים, כיצד יוכל אדם לקבל "מלא עומסו" של הקדוש ברוך הוא? אמר לו רב דימי: מאי טעמא לא שכיחת באגדתא [מה טעם אינך מצוי בדברי אגדה], דאמרי במערבא משמיה [שאומרים בארץ ישראל משמו] של רבא בר מרי: עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר: "להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא" (משלי ח, כא) — "יש" בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי [שלש מאות ועשרה הם], הרי שמעניק ה' במדה גדושה.

ולענין זה עצמו תניא [שנויה ברייתא], ר' מאיר אומר: במדה שאדם מודד לאחרים מודדין לו מלמעלה, דכתיב [שנאמר]: "בסאסאה בשלחה תריבנה" (ישעיה כז, ח) — בסאה־סאה, כלומר, לפי הסאה שאדם מודד — באותה סאה מודדים לו.

אמר לו ר' יהושע: וכי אפשר לומר כן? אכן יתכן שיהא אדם נותן מלא עומסו שלו לעני בעולם הזה, וכי הקדוש ברוך הוא נותן לו מלא עומסו שלו לעולם הבא? והכתיב [והרי נאמר] "ושמים בזרת תכן" (ישעיה מ, יב), ואיך יוכל לקבל שפע ברכה כה גדול? ענה לו: ואתה וכי אי (אין) אומר כן כדבריו? הלא איזו היא מדה מרובה אצל ה', האם מדה טובה מרובה, או מדת פורענות? —