מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך

"(ישעיה סט, ז), משמע שתבוא הגאולה בין כה וכה, אף בלא תשובה! אמר לו ר' אליעזר: והלא כבר נאמר "אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב" (ירמיה ד, א), והרי שהגאולה תלויה בתשובה! אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה" (דניאל יב, ז), משמע שיש זמן קבוע לקץ אף בלא תשובה. ושתק ר' אליעזר, שהרי מוכח הדבר מפסוק זה.

א ואמר ר' אבא: אין לך קץ, כלומר, סימן גאולה מגולה וברור מזה שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו, ח), וכאשר יתקיים דבר זה שארץ ישראל תיתן פריה בעין יפה, הוא סימן שמתקרבת ביאת המשיח. ר' אליעזר אומר: אף מסימן זה, שנאמר: "כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר" (זכריה ח, י), שכאשר לא ישתכר האדם ואף שכר הבהמה יהיה, הרי זה סימן לבוא המשיח בקרוב.

כיון שהוזכר הפסוק שואלים: מאי [מה פירוש] "ליוצא ולבא אין שלום מן הצר"? רב אמר: אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום ומובטחים בשלוה, וכעין זה דכתיב [שנאמר] "שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים קיט, קסה) אין שלום להם אז מפני צר. ושמואל אמר: הכוונה היא עד שיהיו כל השערים כולן שקולין, שיהא דוחק, וזהו "ליוצא ולבא אין", שכל המחירים יהיו שווים מחוסר קונים.

אמר ר' חנינא: אין בן דוד בא עד שיתבקש אפילו דג לחולה ולא ימצא, שנאמר במפלת מצרים: "אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך" (יחזקאל לב, יד), שלא יהיו מים זורמים בנהרות, וכתב [וכתוב] על אחרי ענין מפלת מצרים "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל" (יחזקאל כט, כא).

אמר ר' חמא בר חנינא: אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה, מלכות רומי הבזויה והמזלזלת, מישראל, שנאמר: "וכרת הזלזלים במזמרות" (ישעיה יח, ה), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו] "בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט" (יחזקאל כט, ז).

אמר זעירי אמר ר' חנינא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר: "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך" (צפניה ג, יא), וכתיב [ונאמר] לאחריו: "והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' "(צפניה ג יב).

אמר ר' שמלאי משום (בשם) ר' אלעזר בר' שמעון: אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל, שלא ישאר עוד לישראל כל שלטון עצמי, שנאמר: "ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שפטיך כבראשונה

"(ישעיה א, כה-כו), משמע שרק אז יחזרו להיות שופטים בישראל. אמר עולא: אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (ישעיה א, כז). אמר רב פפא: אי בטלי יהירי [אם יתבטלו מישראל הגאוותנים] — בטלי אמגושי [יבטלו האמגושים, כמרי הפרסים], אי בטלי דייני [אם יבטלו הדיינים הרעים] — בטלי גזירפטי [יבטלו שוטרי האומות], ורמז לדבר במקרא: אי בטלי יהירי בטלי אמגושי [אם יתבטלו היהירים יבטלו האמגושים], דכתיב [שנאמר]: "ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך" (ישעיה א, כה). ואי בטלי דייני בטלי גזירפטי [ואם יבטלו הדיינים יבטלו שוטרי האומות], דכתיב [שנאמר]: "הסיר ה' משפטיך פנה איבך" (צפניה ג, טו),

אמר ר' יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך בחכמה ותורה חכה לו למשיח, שנאמר: "ואת עם עני תושיע" (שמואל ב' כב, כח). אמר ר' יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר — חכה לו לגואל, שנאמר: "כי יבא כנהר צר רוח ה' נססה בו" (ישעיה נט, יט), וסמיך ליה [וסמוך לו]: "ובא לציון גואל" (ישעיה נט, כ).

ואמר ר' יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי ויבוא מפני הזכות, או כולו חייב ויבוא כי אין עוד דרך אחרת לגאולה. ורמז לדבר במקרא: בדור שכולו זכאי — דכתיב [שנאמר]: "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ" (ישעיה ס, כא), או בדור שכולו חייב, דכתיב [שנאמר]: "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו" (ישעיה נט, טז), וכתיב [ונאמר]: "למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיה מח, יא).

ב אמר ר' אלכסנדרי: ר' יהושע בן לוי רמי [השליך, הראה סתירה], לכאורה במקרא, בהבטחת הגאולה. נאמר: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב), ולכאורה הדברים סותרים, שכן מצד אחד כתיב [נאמר]: "בעתה" ומשמע שיש קץ קבוע, ומצד אחר כתיב [נאמר]: "אחישנה", משמע שתבוא הגאולה עוד לפני הזמן! והוא מתרץ: זכו בתשובה ומעשים טובים — אחישנה לפני הקץ, לא זכו — תבוא הגאולה בעתה הקבוע מראש.

אמר ר' אלכסנדרי, ר' יהושע בן לוי רמי [השליך, הראה סתירה], כתיב [נאמר] במשיח: "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה... ולה יהב שלטן ויקר ומלכו... שלטנה שלטן עלם "[והנה עם ענני השמים כבן אדם בא... ולו נתן שלטון וכבוד ומלכות... שלטונו שלטון עולם"] (דניאל ז, יג-יד) ומצד אחר כתיב [נאמר]: במשיח גם כן "הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתונות" (זכריה ט, ט)! וכך הוא מיישב: אם זכו ישראל — יבוא המשיח עם ענני שמיא בהדר ולמעלה מגדר הטבע, לא זכו — יבוא כעני ורוכב על חמור.

בקשר לפסוק זה מסופר אמר ליה [לו] שבור מלכא [המלך, מלך פרס] לשמואל בלגלוג: אמריתו [אומרים אתם] כי משיח על חמרא אתי [חמור יבוא], אישדר ליה סוסיא ברקא דאית [אשלח לו איפוא סוס רכיבה שיש] לי. אמר ליה [לו]: מי אית [האם יש] לך בר חיור גווני [סוס זה בן אלף גוונים], כחמורו של המשיח? שודאי גם הוא יהא למעלה מדרך הטבע.

ר' יהושע בן לוי אשכח [מצא] את אליהו הנביא דהוי קיימי אפיתחא דמערתא [כשהיה עומד על פתח מערת הקבורה] של ר' שמעון בן יוחאי אמר ליה [לו]: האם אתינא לעלמא דאתי [אבוא, אזכה, לעולם הבא]? אמר ליה [לו] לו: אם ירצה אדון הזה. כלומר, הקדוש ברוך הוא. אמר ר' יהושע בן לוי: שנים ראיתי, אני ואליהו, וקול שלשה שמעתי שאף שכינה היתה שם, וכלפיה אמר לו אליהו: "אם ירצה אדון הזה".

אמר ליה [לו] לאליהו: אימת אתי [מתי יבוא] המשיח? אמר ליה [לו]: זיל שייליה לדידיה [לך שאל אותו עצמו]. שאל ר' יהושע: והיכא יתיב [והיכן הוא יושב]? אמר לו אליהו: אפיתחא [על פתח] העיר רומי. שאלו: ומאי סימניה [ומה סימנו] שאדע שמשיח הוא? ענה לו: יתיב ביני עניי [יושב הוא בין עניים] סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא [וכולם מתירים תחבושות וקושרים בפעם אחת], אבל איהו שרי חד ואסיר חד [הוא מתיר תחבושת אחת וקושר אחת]. אמר: דילמא מבעינא [שמא יצטרכו אותי] לגאולה ואז שלא איעכב [אתעכב] עד שאחבוש את כל פצעי.

אזל לגביה [הלך אליו], אמר ליה [לו] לו ר' יהושע למשיח: שלום עליך רבי ומורי! אמר ליה [לו] המשיח: שלום עליך בר ליואי [בן לוי]! אמר ליה [לו] ר' יהושע: לאימת אתי מר [מתי יבוא אדוני]? אמר ליה [לו]: היום. לאחר זמן אתא לגבי [בא ר' יהושע בן לוי אצל] אליהו אמר ליה [לו] אליהו: מאי [מה] אמר לך המשיח? ענהו שאמר ליה [לו]: שלום עליך בר ליואי. אמר ליה [לו]: על ידי כך אבטחך [הבטחת] לך ולאבוך לעלמא דאתי [ולאביך שאתם מגיעים לעולם הבא], שבישרו בשלום נצחי. אמר ליה [לו] ר' יהושע בן לוי לאליהו: שקורי קא שקר הוא] שקר בי המשיח, שהרי אמר לי: היום אתינא [אני בא], ולא אתא [בא], אמר ליה [לו] אליהו: הכי [כך] אמר לך, כלומר, הוא ציטט מן הפסוק "היום אם בקלו תשמעו" (תהלים צה, ז).

ג שאלו תלמידיו את ר' יוסי בן קיסמא: אימתי בן דוד בא? אמר: מתיירא אני להשיבכם שמא תבקשו ממני אות לאמת את דברי. אמרו לו: אין אנו מבקשין ממך אות.

אמר להם: לכשיפול השער הזה של רומי שהיה שם באותה שעה. ויבנה, ויפול ויבנה, ויפול, ואין מספיקין לבנותו בשלישית עד שבן דוד בא. אמרו לו: רבינו, תן לנו אות! אמר להם: וכי לא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשין ממני אות?

אמרו לו: ואף על פי כן רוצים אנו. אמר להם: אם כך שיהא כדברי יהפכו מי מערת פמייס לדם. ואכן כך אירע שנהפכו לדם.

בשעת פטירתו אמר להן לתלמידיו: העמיקו לי ארוני לקוברו עמוק בקרקע.