רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף שטרי מקח וממכר אין כותבין, שיש לחשוש שמא החזיר הקונה את השטר למוכר, ולשיטתו נתבטלה בכך המכירה, ואם יהיה לקונה עתה שטר מכר אחר — יחזיר אליו את השדה שלא כדין. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר לענין שטר מתנה: הנותן מתנה לחברו והחזיר לו החבר את השטר (שטר המתנה) — חזרה מתנתו. וחכמים אומרים: מתנתו קיימת, למרות שהחזיר את השטר.

א ומעתה דנים בפרטי הדינים בברייתא. אמר מר [החכם]: מי שטוען שאבד שטר מכר שלו — כותבים לו שטר חדש חוץ מאחריות שבו, שאותה אין כותבים בשטר החדש. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]?

אמר רב ספרא: לפי שאין כותבין שני שטרות שיש בהם אחריות על שדה אחת, כי יש חשש בדבר, דלמא אזיל [שמא ילך] בעל חוב של המוכר, שקרקע זו היתה משועבדת לחובו טריף ליה להאי [ויטרוף מזה], את הקרקע שנמכרה לו, ואזיל האי ומפיק חד וטריף [וילך זה, הקונה, ויוציא שטר מכר אחד מהשנים שבידו, ויטרוף] על ידי סעיף האחריות שבו מה לקוחות שקנו אחריו קרקעות מאותו מוכר. ואמר ליה [ואז יאמר לו] לבעל חוב שיעשו יחד קנוניה של הלקוחות: "שוף [הנח] לי דאיקום [שאעמוד] בה בקרקע שקניתי, והדר תא טירפן [ואחר כך בוא תטרוף אותה ממני] פעם שניה ". ואחרי זמן, כשבעל החוב טורף ממנו שוב קרקע זו, מפיק אחרינא [מוציא אותו קונה את השטר האחר שיש בידו על קרקע זו] והדר אזיל טריף [ושוב הולך וטורף] לקוחות אחריני [אחרים, שהרי יש בו אחריות]. וכדי למנוע דבר זה, מוציאים את סעיף האחריות מן השטר החדש.

ושואלים: וכיון דקרעניה לשטרא [שקרענו כבר את שטר] המלוה פעם אחת, כאשר טרף את השדה בראשונה, במאי הדר טריף לה [במה יחזור ויטרוף אותה]?

וכי תימא [ואם תאמר] שלא קרעניה [קרענו אותו], והא [והרי] אמר רב נחמן: כל טירפא [שטר טריפה מן קרקעות] שכותב בית הדין, שלא כתיב ביה [כתוב בו] "קרעניה לשטרא [קרענו את שטר החוב] של המלוה ונתנו לו במקומו שטר טריפה "— לאו טירפא [לא שטר טריפה] הוא, ואינו כשר. וכמו כן, כל אדרכתא [שטר רדיפה], שכתוב בו שרשאי המלוה לרדוף ולקחת מנכסי הלווה בכל מקום שהם שלא כתיב ביה [כתוב בו] נוסח "קרעניה לטירפא" [קרענו את שטר הטריפה] — לאו אדרכתא [לא שטר רדיפה] הוא. וכמו כן, כל שטר שומא שכותבים כשמעריכים את שוויים של הנכסים שתפס, שלא כתיב ביה [כתוב בו] "קרעניה לאדרכתא" [קרענו את שטר הרדיפה] — לאו [לא] שטר שומא היא. וכיון שכבר גבה המלוה פעם אחת מנכסי הלקוחות — בוודאי נקרע שטר ההלוואה הראשון, וכיצד הוא יכול לחזור ולטרוף שוב את השדה?

ומשיבים: החשש לקנוניה אינו עם בעל חוב רגיל הבא לטרוף את השדה, שהוא באמת אינו יכול לעשות זאת פעמיים, אלא לא צריכא [נצרכה], אין אנו חוששים אלא למי שמוציא את השדה מידו בטענת גזל, דקאתי [שהוא בא] מכח אבהתיה [אבותיו], שמוכיח בעדים כי שדה זה באמת שלו מאבותיו. והוא יכול לאחר מספר שנים לחזור ולטרוף, כאשר יביא שוב עדים שהשדה שייך לאבותיו.

על תיאור זה של קנוניה בשני שטרות, אמר ליה [לו] רב אחא מדפתי לרבינא: ולמה ליה [לו] לבעל השטרות למימר ליה [לומר לו] לבעל חוב (הבא מכח אבותיו): "שוף [הנח] לי בהאי ארעא ואיקום [בקרקע זו ואעמוד] בה"? תיפוק ליה [תצא לו] דרך פשוטה יותר, שכיון דנקיט תרי שטרי [שהוא מחזיק שני שטרות] — טריף והדר טריף [טורף מלקוח אחד, וחוזר וטורף מלקוח אחר] מיד!

השיב לו: אם כן הוא עושה, נפישי עליה [מרובים עליו] בעלי דינין, יצטרך לבוא לדין עם שני לקוחות שטרף מהם, והוא מפחד שמא יגלו את הרמאות שלו. אבל אם ממתין כמה שנים, יישכח המעשה הראשון, ויוכל לחזור ולטרוף שלא כדין.

ב ולגופו של דין זה שבברייתא, שכותבים לקונה שטר מכר אחר חוץ מן האחריות שבו, מחשש שמא יחזור ויגבה בשטר הראשון. שואלים: ולכתוב להאי שטרא מעליא [ושיכתבו לזה שטר מעולה, שיש בו אחריות], ולכתוב תברא [ושיכתוב שובר] למוכר שממנו קנה קרקע זו, בנוסח זה: "כל שטרי דיפקון [השטרות שייצאו] על ארעא דא [קרקע זו] פסולין, לבר מן דיפוק בזמנא דא [חוץ מהשטר שיוצא בתאריך זה]

", ואז לא יוכל לטרוף שוב מכוח שטרו הקודם! אמרוה רבנן קמיה [אמרו אותה חכמים לפני] רב פפא, ואמרי לה קמיה [ויש אומרים שאמרו זאת לפני] רב אשי: ממה שאין משתמשים בדרך זו, האם זאת אומרת שככלל אין כותבין שובר? ובמקרה דומה, כשמלוה טוען שאבד שטר חובו — אין מחייבים את הלווה לשלם על סמך שובר שיכתוב לו המלוה, עד שיקבל לידיו את שטר החוב?