אלא לאביי מאי [מה] פירוש "ניזון כבת"? הלא לדעת אביי אינו ניזון! ודוחים: ולטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], לרבא מאי [מה] פירוש "יורש כבן"? והרי רבא מודה שאינו יורש! אלא הכוונה היא: ראוי לירש ואין לו בפועל, הכא נמי [כאן גם כן] לענין שניזון כבת, הכוונה היא: ראוי לזון ואין לו משום שהבנות דוחות אותו.

א שנינו במשנה כדוגמה: האומר "אם ילדה אשתי זכר יטול מנה אם נקבה יטול מאתיים ". ועל השימוש בדוגמה זו שואלים: למימרא [האם לומר] שבת עדיפא ליה [עדיפה לו] לאדם מבן? והא [והרי] אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון בן יוחאי: כל שאינו מניח בן ליורשו — הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה (כעס, זעם) שנאמר: "והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז, ח), ואין "העברה" אלא לשון "עברה", שנאמר: "יום עברה היום ההוא" (צפניה א, טו)!

ומשיבים: אין זו קושיה, לענין ירושה — בן עדיף ליה [לו] שרצונו שישאר אחריו בן שישא את שמו, ולא תעבור נחלתו לשבט אחר. לענין הרווחה כאשר הוא צריך להחליט במי מילדיו לתמוך כדי לעשות את חייו נוחים — בתו עדיפא ליה [עדיפה לו]. שכיון שאינה יכולה לעבוד בכל מקום ובכל עבודה כבן, זקוקה היא יותר לסיוע, ולכן מובן שנותן לה סכום גדול יותר.

ושמואל אמר: הכא [כאן] שאומר "אם תלד אשתי" וכו' — במבכרת (באשה שיולדת בראשונה) עסקינן [עוסקים אנו], וכדברי רב חסדא, שאמר רב חסדא: בת שנולדת תחלה סימן יפה לבנים. ומסבירים את טעם הדבר: איכא דאמרי [יש שאומרים] משום דמרביא לאחהא [שהיא מגדלת את אחיה] הקטנים ממנה, ולכן בת ראשונה יש בה משום סימן יפה וטובה לאחיה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: דלא שלטא ביה עינא בישא [שאין שולטת בו באביה עין רעה] שנולד לו בן בכור. אמר רב חסדא: ולדידי בנתן עדיפן לי מבני [ולי עצמי הבנות עדיפות מן הבנים], משום שהיו חתניו גדולי הדור.

ומוסיפים, ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא מני [זו משנתנו המעדיפה את הבת, כשיטת מי היא]? שיטת ר' יהודה היא.

ושואלים: הי [לאיזה] מדברי ר' יהודה מתכוונים? אילימא [אם תאמר] לדברי ר' יהודה בענין "בכל", דתניא [שכן שנינו בברייתא] על הכתוב "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א) — ר' מאיר אומר: הברכה היתה שלא היה לו בת, ולא היה מודאג בכל הבעיות הכרוכות בכך. ר' יהודה אומר: הברכה היתה שהיתה לו בת, ו"בכל" שמה. ודוחים: מכאן אין ראיה, כי אימור [אמור] ששמעת ליה [אותו] את ר' יהודה שאומר שם שברתא נמי [בת גם כן] לא חסריה רחמנא [חיסרו ה'] לאברהם, והשלים המצווה בהולידו בנים ובת, אבל דעדיפא [שהיא עדיפה] מבן מי [האם] שמעת ליה [אותו] אומר?

אלא הא [זו] מדברי ר' יהודה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אף שאין חובה גמורה (שבית דין כופים עליה) שיזון האב את ילדיו הגדולים, מכל מקום מצוה לזון את הבנות, וקל וחומר לבנים, שמצוה יתירה לזון אותם, משום דעסקי [שהם עוסקים] בתורה, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: מצוה לזון את הבנים, וקל וחומר לבנות, כדי שלא ליתזלן [תהיינה מזולזלות] בחיפוש אחר מזונותיהן. ואם כן, ר' יהודה, לענין תמיכה — מעדיף את הבן על הבת.

ב ושבים לגופה של ההלכה ששנינו במשנתנו, שהאומר "אם זכר מנה אם נקבה מאתים", וילדה זכר ונקיבה, זכר נוטל מנה ונקיבה מאתים, ושואלים: אלא הא דתניא [זו ששנינו בברייתא]: ילדה זכר ונקבה — הזכר נוטל ששה דינרין של זהב, שהם מאה וחמישים דינרי כסף, והנקבה נוטלת שני דינרין שהם חמישים דינרי כסף, במאי [במה] מדובר?

אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה [אמרתי את ההלכה הזו לפני] רב כהנא, וכך אמר לי: מדובר כאן במסרס, כלומר, במערבב את דבריו, שאמר כך: אם תלד זכר תחלה — הרי אני נותן לו מאתים, נקבה שתיוולד אחריו אינה מקבלת ולא כלום. אם נקבה תיוולד תחלה — הרי היא מקבלת מנה, זכר אחריה — יקבל מנה. וילדה זכר ונקבה, ולא ידעינן הי מינייהו נפק ברישא [ואין אנו יודעים איזה מהם יצא בתחילה]. במקרה זה זכר שקיל [נוטל] מנה, ממה נפשך [מ"מה רצונך"], כלומר, מכל צד שהוא, שהרי אף אם היה נולד שני הבטיח לו מנה. אידך מנה הוה [המנה האחר הריהו] ממון המוטל בספק, שאין יודעים מי מהם נולד קודם, ולפיכך חולקין ביניהם, והבן מקבל חמישים והבת חמישים.

וחוזרים ושואלים: והא דתניא [וזו ששנינו בברייתא] אחרת: אם ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה, היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה]? אמר רבינא: מדובר שם ב"מבשרני". ומהו אותו מקרה? —