ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה שנאמר: "על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" (במדבר כו, נו), משמע שבין שבט מרובה באנשים ובין שבט מועט באנשים קיבלו חלק שווה.

ועוד ראיה שארץ ישראל נתחלקה לשבטים, תניא [שנויה ברייתא]: עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, לא כפי שהיה כשבאו תחילה לארץ, שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים, ששבט לוי לא קיבל דבר. ובענין חלוקתה של הארץ באותו זמן, מוסיפים: ולא נתחלקה אלא בכסף, ששבט שקיבל חלק שווה יותר פיצה בכסף את השבט האחר, שנאמר: "בין רב למעט". אמר ר' יהודה: שטח בית סאה תבואה ביהודה היה יקר והיה שוה במחירו לשטח בית חמש סאין בגליל. וכן

לא נתחלקה ארץ ישראל אלא בגורל, שנאמר: "אך בגורל יחלק את הארץ" (במדבר כו, נה). ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר: "על פי הגורל" (במדבר כו, נו),

הא [זו] כיצד? כיצד אפשר שיהיה גם על פי הגורל, וגם לפי האורים ותומים? אלעזר הכהן הגדול, היה מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי (קופת גורל) של שמות שנים עשר השבטים וקלפי נוסף של תחומין (איזורי ארץ ישראל) מונחין לפניו,

והיה מכוין אלעזר ברוח הקדש שנחה עליו ואומר על פי האורים והתומים: בקלפי זה שמו של זבולן עולה עכשיו בגורל, ותחום עכו עולה עמו בקלפי האחר. וכן היה, טרף (עירבב) בקלפי של שבטים ועלה בידו פתק שכתוב עליו זבולן, ואז טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו;

וחוזר אלעזר ומכוין ברוח הקדש ואומר: נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר. וכן כל שבט ושבט.

ומוסיפים עוד הבחנה בין חלוקת ארץ ישראל שהיתה לבין זו שתהיה לעתיד לבוא: ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא (לעתיד לבוא); העולם הזה, אדם שיש לו שדה לבן (שדה תבואה) — אין לו שדה פרדס, או אם יש לו שדה פרדס — אין לו שדה לבן, לפי שכל איזור מתאים לסוג אחר של גידולים, מצד האקלים וסוג האדמה שבו. אבל לעולם הבא, אין לך כל אחד ואחד מישראל שאין לו נחלה בארץ ישראל בהר ובשפלה ובעמק, שנאמר: "שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד" (יחזקאל מח, לא), לומר, שחלק כולם יהא שווה. ואותה חלוקה הקדוש ברוך הוא מחלק להן בעצמו, שנאמר: "ואלה מחלקתם נאם ה'" (יחזקאל מח, כט).

עד כאן לשון הברייתא, ולענייננו, קתני מיהת [שנה על כל פנים]: "שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים", שמע מינה [למד מכאן] לשבטים איפלוג [נחלקה הארץ] ולא לפי גולגלות, ומסכמים: אכן שמע מינה [למד ממנה] שכן היא.

א ומעתה דנים בדברי הברייתא. אמר מר [החכם]: עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים. ושואלים: אידך למאן [החלק האחר, השלושה עשר, למי]? אמר רב חסדא: זה יהיה חלק לנשיא, כלומר, למלך, דכתיב [שנאמר] בחלוקה שלעתיד לבוא: "והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל" (יחזקאל מח, יט), שהמלך, שהוא במובן מסויים משרת צרכי כל ישראל, הם יתנו לו אחוזה משלהם. אמר ליה [לו] רב פפא לאביי, אימא [אמור] שמה שנאמר "יעבדוהו" כוונתו רונגר בעלמא [שכירות בלבד], כלומר, שאין נותנים לו נחלה ממש, אלא שיש לו זכות לגבות שכר או מיסים מיוחדים! ומשיבים: לא סלקא דעתך [יכול לעלות על דעתך לומר כן], דכתיב [שכן נאמר שם]: "והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר", כלומר, חלקו של הנשיא יהיה ממזרח וממערב לחלק תרומת הקודש ולאחוזת העיר. הרי שמדובר בחלק מוגדר של קרקע השייך לנשיא.

ועוד נאמר בברייתא: ולא נתחלקה הארץ אלא לכספים, שנאמר: "בין רב למעט". ודנים: למאי [למה] הכוונה? אילימא לשופרא וסניא [אם תאמר לענין יפה וכעורה], כלומר, קרקע משובחת או גרועה, שבעלי קרקע גרועה מקבלים מן האחרים פיצוי כספי, אטו בשופטני עסקינן [וכי בשוטים עוסקים אנו] שיסכימו לקבל קרקע פחותה תמורת כסף? אלא לענין של קרובה ורחוקה שערכה של קרקע היה שונה לפי הקירבה לירושלים, והקרובים פיצו את הרחוקים בכסף.

ומעירים: ודבר זה, כיצד פיצו השבטים זה את זה, הרי שנוי כתנאי [כמחלוקת תנאים]. ששנינו, ר' אליעזר אומר: בכספים העלוה, כלומר, בכספים שילמו השבטים שקיבלו נחלה יקרה יותר. ר' יהושע אומר: בקרקע העלוה, שהשלימו את הפרש השווי על ידי תוספת קרקע.

ועוד שנינו בברייתא: ולא נתחלקה ארץ ישראל אלא בגורל, שנאמר: "אך בגורל". ובענין זה תנא [שנה החכם]: "אך בגורל", "אך" — לשון מיעוט הוא, לומר שיצאו יהושע וכלב (שאינם בכלל זה). ושואלים: למאי [למה] נאמר הדבר? אילימא [אם תאמר] שלא שקול [נטלו] נחלה כלל, השתא דלאו דידהו שקול [עכשיו, הרי, את מה שאינו שלהם נטלו] כפי ששנינו קודם (לעיל בבא בתרא קיח, ב), שקיבלו גם מנחלתם של המרגלים, דידהו מיבעיא [שלהם עצמם נצרכה לומר]? אלא הכוונה היא, שלא נטלו בגורל, אלא על פי ה' קיבלו נחלות מיוחדות; יהושע — דכתיב [שנאמר]: "על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים" (יהושע יט, נ).