א גמרא ומעירים: במשנתנו שאמרה שבנות צלפחד נטלו שלושה חלקים, תנן [שנינו] כשיטת מאן דאמר [מי שאומר] כי ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, כלומר, אלה שבפועל נחלו את הארץ קיבלו את חלקם בנחלה לפי החלוקה בין יוצאי מצרים,

דתניא [שכן שנינו בברייתא], שבה מבואר שענין זה שנוי במחלוקת, ר' יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר: "לשמות מטות אבתם ינחלו" (במדבר כו, נה), לומר שירושת הארץ היא לפי יוצאי מצרים. שכל אחד מיוצאי מצרים זכה בחלק מסויים, והבאים לארץ מצאצאיו, יהיו כמה שיהיו, הם מתחלקים ביניהם באותה נחלה. אלא מה אני מקיים "לאלה תחלק הארץ בנחלה" (במדבר כו, נג), שמשמעה דווקא לאלה שנמנו קודם לכן (במדבר פרק כו), והם הבאים אל הארץ? הכוונה במלה "לאלה" היא: למי שהוא כאלה, כמו אלו המנויים, מבן עשרים שנה ומעלה, להוציא, למעט מכלל חלוקת הארץ את הטפלים (ילדים קטנים), שלא היו בני עשרים בשעה שיצאו ממצרים, שאלה לא קיבלו חלק לעצמם.

ר' יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר: "לאלה תחלק הארץ בנחלה", אלא מה אני מקיים "לשמות מטות אבתם ינחלו"? — משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם, שכל נחלות שבעולם — קרובי המשפחה החיין יורשין את המתים, וכאן המתים יורשין את החיין. שלאחר שנתחלקה הארץ בין באי הארץ (החיים), כאילו מעבירים את הנחלה לאבותיהם (המתים) היוצאים ממצרים, וחוזרים הצאצאים ויורשים אותם.

אמר רבי: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? — לשני אחין כהנים שהיו בעיר אחת. לאחד יש לו בן אחד, ואחד יש לו שני בנים, והלכו הבנים לגורן ליטול תרומה, זה שיש לו בן אחד — נוטל חלק אחד שקיבל בנו, וזה שיש לו שני בנים — נוטל שני חלקים שקיבלו שני בניו. ומחזירין שני האחים את הכל אצל אביהן (הסב) וחוזרין האחים וחולקין בשוה, שכל אחד מהם מקבל חלק ומחצה, וכשהם חוזרים ומחלקים את התרומה לבניהם, נמצא הבן היחיד מקבל כל חלקו של אביו, ושני הבנים של האח האחר מתחלקים במה שקיבל אביהם.

ר' שמעון בן אלעזר אומר: