איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן לר' יהודה בן שמעון, והלא שנינו במשנתנו: האשה את בנה, והאשה את בעלה, ואחי האם — מנחילין ולא נוחלין, ובניגוד לדבריך! אמר ליה [לו]: משנתנו איני יודע מי שנאה, כלומר, כאיזו שיטה היא, שאינה עיקר להלכה.

ושואלים: ולימא ליה [ושיאמר לו] ר' יוחנן: שיטת ר' זכריה בן הקצב היא, שהוא לא דריש [דורש] את ההיקש של "מטות" להשוות ירושת מטה האב ומטה האם (ראה לעיל בבא בתרא קיא, א)!

ומשיבים: לא מיתוקמא מתניתין [אין משנתנו יכולה להיות מועמדת, מוסברת] כדעת ר' זכריה בן הקצב, לפי דקתני [ששנה] בה גם ובני אחות, ותנא [ושנה החכם] בהסבר הדברים: בני אחות ולא בנות אחות, ואמרינן [ואמרנו]: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה, נאמר הדבר]? ואמר רב ששת: לקדם, שגם בנכסי אחי האם, הבנים קודמים לבנות.

ואי סלקא דעתך מתניתין [ואם עולה על דעתך לומר כי משנתנו] כשיטת ר' זכריה בן הקצב היא, הא [הרי] אמר: אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם, וכיון שבני האחות יורשים מכח אמם, אין הבנים קרובים לאחי האם יותר מאשר הבנות!

ושואלים: והתנא דידן [שלנו], ממה נפשך [רצונך], כלומר, באיזה אופן הוא דורש? אי דריש [אם הוא דורש] את ההיקש של "מטות", להשוות לגמרי ירושת אב ואם, אם כן אשה נמי [גם כן] תירש את בנה, אי לא דריש [אם אינו דורש] את ההיקש של "מטות", בן שקודם לבת בנכסי האם מנא ליה [מנין לו]? שהרי דבר זה נלמד בברייתא לעיל (בבא בתרא קיא,א) מ"מטות"!

ומשיבים: לעולם תפרש כי התנא דריש [דורש] את ההיקש של "מטות", ושאני הכא [ואולם שונה כאן] לענין ירושת האם את בנה, שאמר קרא [הכתוב]: "וכל בת ירשת נחלה ממטות" (במדבר לו, ח), והוא מדייק מכאן: יורשת נחלה של שני מטות, ואינה מורשת נחלה לשני מטות, אלא למטה אביה. ולפיכך אין האם יורשת את בתה, ולא את בנה, שהרי אם היתה יורשת אותם נמצא שמורשת נחלה של משפחת בעלה (שירשו בנה או בתה) לקרוביה מצד אביה.

א משנה סדר נחלות כך הוא: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז, ח), ומכאן למדים שבן קודם לבת. יתר על כן, אם מת הבן, כל יוצאי יריכו של בן קודמין אף הם לבת בירושה. בת קודמת בירושה לאחין של הנפטר, ואף יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין. האחין של הנפטר קודמין לאחי האב, וכן יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב.

זה הכלל: כל הקודם בנחלה — יוצאי יריכו קודמין לרשת את הנחלה. והאב קודם לכל יוצאי יריכו, כלומר, אם האב חי, הרי הוא יורש ראשון את בנו או בתו שמתו בלא זרע. ולא יוצאי יריכו, אחי הבן או הבת.

ב גמרא בענין הפסוק שהובא במשנה, וההלכות שנלמדו ממנו, תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר בתורה: "ו בן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז, ח) — אין לי שקודם לבת אלא בן בלבד, בן הבן, או בת הבן, או בן בת הבן מנין שאף הם קודמים? — תלמוד לומר: "אין לו", ואנו דורשים: עיין עליו, כלומר, בדוק אם אין לו צאצאים, שאם יש לו — הם קודמים.

וכן נאמר "ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו", אין לי שקודמת לאחים אלא הבת עצמה, בת הבת, ובן הבת, ובת בן הבת מנין שקודמים לאחים? תלמוד לומר: "אין לו" וכוונתו: עיין עליו, בדוק אם אין לבת צאצאים, ואם יש לה — הם קודמים לאחים.