ורחבן ששה טפחים.

ר' שמעון אומר: עושה תוכה של מערה שש אמות רוחב על שמונה אמות אורך, ופותח לתוכה שלשה עשר כוך, כיצד? ארבעה מכאן מן הכותל הצדדי, בן שמונה האמות, וארבעה מכאן בכותל שמולו, ושלשה מכנגדן בכותל שממול הכניסה, ואחד עושה מימין הפתח ואחד מן השמאל. ובנוסף לזה, לדעת הכל

עושה חצר על פי המערה שממנה יורדים למערה, שתהיה שש אמות על שש, כמלא אורך המטה וקובריה (אלה שמוליכים את המיטה או הארון פנימה).

ופותח לתוכה של החצר שתי מערות, אחת מכאן ואחת מכאן. ר' שמעון אומר: פותח לתוך החצר ארבע מערות, לארבע רוחותיה;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל לפי הסלע, שלפי טיב הסלע בו חוצבים את מערת הקבר צריך למעט או להרבות בבנין הכוכים, שאם הסלע רך צריך לעשות מרחק גדול יותר בין הכוכים, ואם הוא חזק במיוחד ניתן לצמצם את המרחקים בין הכוכים ולהוסיף עוד כוכים.

א גמרא שנינו במשנה שר' שמעון אמר שמוסיף עוד שני כוכים במערת קבורה, אחד מימין הפתח ואחד מן השמאל, ושואלים: הני תרי להיכא שדי להו [אותם שניים להיכן לאיזה כיוון מפתח המערה הוא משליך, חופר אותם]? אי לבראי [אם לחוץ], כלומר, שחופר אותם לכיוון חצר הקבר, מתחתיה, הא קמיתדשי להו [הרי הם נידשים, נדרסים להם] על ידי הבריות, שכל הבאים לחצר דורכים מעל הקברים, ויש בזה בזיון לנקברים. ותו [ועוד] יש לשאול, הא תנן [הרי שנינו במשנה]: חצר הקבר, העומד בתוכו — טהור, משום שאין חשש שמא הוא ניצב מעל קבר, ואילו מכאן יוצא שיש לחשוש, שהרי מתחת לחצר הקבר יש גם כוך קבורה!

אמר ר' יוסי בר' חנינא: דעביד להו [שעושה אותם], את שני הכוכים הללו, בצד הכניסה כמין נגר (עמוד זקוף). כלומר, שאינו חופר אותם כדרך קבורה רגילה, במאוזן, אלא במאונך, לעומק הקרקע, ואין הם מגיעים מתחת לחצר הקבר.

ומקשים: והא [והרי] אמר ר' יוחנן: