רב אשי אמר: כל מקרה שבעל השדה נותן לרבים דרך מן הצד במקום הדרך העוברת בתוך שדהו — דרך עקלתון היא, שאמנם היא קרובה לזה הבא ממקום אחד, ואולם היא רחוקה לזה הבא מצד אחר.

עוד שואלים על חלקו הראשון של דין המשנה — שמה שנתן להם נתן: כיון שאינו רשאי ליטול מהם את הדרך הישנה, ולימא להו [ושיאמר להם]: שקלו דידכו והבו [קחו בחזרה את הדרך הישנה שלכם ותנו] לי דידי [את שלי], את הדרך שנתתי לכם! ומשיבים: הא מני [זו כשיטת מי]? כשיטת ר' אליעזר היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' יהודה אומר משום (בשם) ר' אליעזר: רבים שבררו דרך לעצמם והחלו ללכת בתוך שדהו של אדם מסויים, מה שבררו בררו ואי אפשר לקחת אותה מהם.

ושואלים: ולר' אליעזר, וכי רבים גזלנים נינהו [הם]? כיצד רשאים הם לקחת לעצמם דרך העוברת בשדהו של אחר? אמר רב גידל אמר רב: מדובר כגון שאבדה להן דרך באותה שדה, כלומר, שהיתה פעם דרך הרבים עוברת באותה שדה ואבדה הדרך על ידי חרישה שנחרשה השדה, והרבים בחרו לעצמם במקומה דרך אחרת, וכיון שבחרו בה — אין ליטלה מהם.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, שמדובר כשאבדה להם דרך בשדהו, אמאי [מדוע] אמר רבה בר רב הונא, אמר רב שאין הלכה כר' אליעזר? והרי מסתבר טעמו! ומשיבים: מאן דמתני הא [מי ששונה את זו] לא מתני הא [שונה את זו]. כלומר, מי שמסביר שהכוונה היא שאבדה להם דרך, הוא פוסק שהלכה כר' אליעזר. וזה שאינו פוסק הלכה כר' אליעזר לא פירש באופן זה, אלא הוא סבור שמדובר כשביררו להם מלכתחילה דרך בעצמם.

ושואלים: וטעמא מאי [וטעם המשנה מהו]? מדוע אין בעל השדה יכול להחזיר את המצב לקדמותו: שהרבים יקבלו את הדרך הישנה שלהם, והוא יטול לעצמו את הדרך החדשה שנתן להם? ומשיבים: משום מה שאמר רב יהודה, שאמר רב יהודה: מצר שהחזיקו בו רבים — אסור לקלקלו, והרי נתן להם דרך והחזיקו בה.

ושואלים: ולשיטת ר' אליעזר, שרבים שבררו להם דרך קנו אותה, במאי קנו ליה [במה קנו אותה] את הדרך הזו? הרי לא עשו בה מעשה של חזקה! ומשיבים: בהילוכא [בהילוך] שהלכו בה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אם קונה השדה הלך בה לארכה ולרחבה — קנה על ידי כך מקום הילוכו, שאף ההילוך נחשב למעשה קנין, אלו דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים: אין הילוך מועיל כלום בקנין עד שיחזיק באחת מדרכי הקנין.

אמר ר' אלעזר, מאי טעמא [מה הטעם] של ר' אליעזר? — דכתיב [שנאמר] לאברהם בהבטחת הארץ: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (בראשית יג, יז), ללמדנו שעשה קנין בארץ על ידי ההילוך בה. ורבנן [וחכמים] מה הם משיבים על כך? התם [שם] משום חביבותא [חיבתו] של אברהם הוא דקאמר ליה הכי [שאמר לו כך], כדי שיהא כל מקום שהלך בו נוח לכבוש לפני בניו, אבל אין ההילוך כשלעצמו מעשה של קנין.

אמר ר' יוסי בר' חנינא: מודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמים, שהואיל וכל עיקרו נעשה לצורך הילוך — נקנה הוא לקונה אותו בהילוך.

ובענין מכירת שביל של כרמים, מסופר: כי אתו לקמיה [כאשר היו באים לפני] רב יצחק בר אמי לדין בענין שיעור רוחבו של שביל כזה, אמר להו [להם]: הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר [תנו לו רוחב כמו שנושאים בו משא של זמורות וחוזרים, מסתובבים], כלומר, כאורכה של חבילת זמורות. ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] דברים אלה אלא דמסיימין מחיצתא [שיש שם מחיצות מוגדרות], שיש שם גדר ואז צריך לפרוץ את הגדרות כדי להרחיב את השביל, אבל כאשר לא מסיימין מחיצתא [מוגדרות המחיצות], הרוחב שצריך לתת הוא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא [כמו שמרים אדם רגל ומניח רגל אחרת], ובכך דיו.

א שנינו במשנה שדרך היחיד רוחבה הוא ארבע אמות. תנא [שנה החכם], אחרים אומרים: דרך היחיד שיעורה הוא כדי שיעבור חמור במשאו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת], דייני גולה אומרים: שני גמדים (אמות) ומחצה. ואמר רב הונא: הלכה כדייני גולה. ותוהים: והאמר [והרי אמר] רב הונא: הלכה כאחרים! ומשיבים: אידי ואידי חד שיעורא [זה וזה שיעור אחד] הוא.

ב שנינו במשנה כי דרך הרבים רוחבה הוא שש עשרה אמה. ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: דרך היחיד היא ארבע אמות. דרך שעוברת מעיר לעיר — שמונה אמות.