סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

כליו של אדם קונה (קונים) לו מה שבא לתוכם בכל מקום בו הם נמצאים, חוץ מרשות הרבים ששם אינו יכול לקנות אפילו בתוך כליו, ור' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אפילו ברשות הרבים.

אמר רב פפא, לא פליגי [אין הם חלוקים]: כאן בדברי רב ושמואל, שאין כליו של הקונה קונים לו, מדובר ברשות הרבים ממש, כאן בדברי ר' יוחנן וריש לקיש, שקונה הלוקח בכליו, מדובר בסימטא. ואמאי קרו [ומדוע קוראים] לה לסימטא רשות הרבים? הרי זה לומר: רשות שאין היא רשות היחיד.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר ולהבין את דברי ר' יוחנן, שהרי כך אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: כליו של אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו. ונדייק מכאן: יש לו רשותאין [כן], אין לו רשותלא קונה לו, וברשות הרבים ממש הרי אין לו רשות להניח, אלא בסימטא. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שזהו מובנה של רשות הרבים האמורה בדברי ר' יוחנן.

ומקשים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: ארבע מדות במוכרין, כלומר, ארבעה אופנים בהם נקנה המכר: מדד המוכר לקונה, עד שלא (טרם) נתמלאה כלי המדה — הרי מה שבתוכה שייך עדיין למוכר, שיכול לחזור בו אם ירצה, משנתמלאה כלי המדה — הרי זה שייך ללוקח. במה דברים אמורים — כאשר מודד במדה שהיא עצמה אינה של שניהן, אבל אם היתה מדה של אחד מהןראשון ראשון שנכנס למידה — קנה.

במה דברים אמורים — כאשר מודד ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהן, אבל ברשות מוכרלא קנה הלוקח אף בכליו עד שיגביהנה (את המידה) או עד שיוציאנה מרשותו. ואם היה הדבר ברשות לוקח, כיון שקבל עליו המוכר למכור — קנה הלוקח. ואם היה הדבר ברשות הלה המופקדים אצלו, שהיו הדברים המכורים מונחים אצל אדם אחר כפקדון — לא קנה הקונה עד שיקבל עליו השומר לייחד ללוקח את מקום הפירות, או עד שישכור את מקומן מן השומר.

קתני מיהא [שנה על כל פנים] דרך קנין בכלי הלוקח ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהן;

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר