כסיתא [אלמוגים]. איכא דאמרי [יש שאומרים] שהאילנות הנוספים הם: ערונים, ערמונים, אלמוגים. ומפרשים: ערונים הם הקרויים ערי (דפנה), ערמונים הם הקרויים דולבי, אלמוגים הם כסיתא.

א משנה הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו — הרי זה לא קנה קרקע שעמהן, אלא את האילנות בלבד. ר' מאיר אומר: קנה קרקע. וחוזרים לדברי התנא הראשון. אם הגדילו האילנות לא ישפה בעל הקרקע, לא יקצוץ מהם ענפים אף על פי שצילם מזיק לשדהו. ובאשר לזכות בענפים היוצאים מן העץ, הרי העולה מן הגזע — שלו, של בעל האילן, אבל מה שיוצא מן השרשים הוא של בעל הקרקע, ואם מתו שני אילנות אלה — אין לו לבעל האילנות קרקע שעמדו עליה.

אם קנה שלשה אילנות — קנה גם קרקע. במקרה זה, אם הגדילו האילנות הללו ישפה בעל הקרקע, משום שמכר לו קרקע מוגדרת יחד עימם ולא את כל שדהו. והעולה מן הגזע וגם מן השרשין שלו של הקונה, ואם מתו האילנות יש לו קרקע שנמכרה עימם.

ב גמרא תנן התם [שנינו שם]: הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו — מביא ביכורים מהם ואינו קורא, משום שמאחר שאין הקרקע שלו אינו יכול לקרוא בכך את לשון וידוי הביכורים "הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי" (דברים כו, י). ואילו ר' מאיר אומר: מביא וגם קורא.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מחייב היה ר' מאיר בביכורים אף בלוקח פירות מן השוק, ולאו דווקא במי שגדלו הפירות על אילנות שלו. ממאי [ממה] הוא מסיק דבר זה? מדקתני [ממה ששנה] משנה יתירא שאינה נחוצה; מכדי תנא ליה [הרי כבר שנוי לו, לר' מאיר] במשנתנו, שיש לו קרקע בין שתי האילנות, אם כן פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שמביא וקורא.

אלא שמע מינה [למד מכאן] שמחייב היה ר' מאיר אף בלוקח פירות מן השוק, שאף אם לענין קניינים היה הדין כדברי חכמים, שאין לו קרקע, מכל מקום הוא צריך להביא ביכורים.

ומקשים על אפשרות כזאת: והא כתיב [והרי נאמר]: "אשר תביא מארצך" (דברים כו, ב), משמע: מקרקע שלך ולא של אחר! ומשיבים: ההוא [אותו כתוב] למעוטי [למעט] חוצה לארץ הוא בא, שאיננה ארצך, ואין הכוונה למעט קרקע שאינה קניינו הפרטי.

ומקשים: והא כתיב [והרי נאמר]: "ראשית ביכורי אדמתך תביא" (שמות כג יט)! ומשיבים: דבר זה בא למעוטי [למעט] אדמת גוי בארץ ישראל, שאם קנה פירות קרקע זו אינו מביא ביכורים. ומקשים: והכתיב [והרי נאמר כתוב נוסף]: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי" (דברים כו, י), ואם קונה מן השוק אין זה, לכאורה, מה שנתן לו ה'! ומשיבים: אף לשון "אשר נתת לי" ניתן לפרש כך: דיהבת [שנתת] לי זוזי וזבני בהו [כספים וקניתי בהם] פרי זה.

מתיב [מקשה] רבה ממה ששנינו בברייתא: הקונה אילן אחד בתוך של חבירו — מביא ואינו קורא, לפי שלא קנה קרקע, אלו דברי ר' מאיר. אם כן תיובתא [קושיה חמורה] לשמואל, שאמר שלדעת ר' מאיר חייב בביכורים אף שקונה פירות בלבד.

ובענין זה של חובת ביכורים במי שקונה אילן בשדה חבירו אמר לו ר' שמעון בן אליקים לר' אלעזר: