א משנה הלוקח (קונה) פירות שובך מחבירו, שקונה ממנו כל היונים שיוולדו בשובכו בשנה מסויימת — מפריח, משאיר למוכר, בריכה ראשונה, הזוג הראשון של גוזלים שנולדו בשובך באותה שנה, שאם יטול אותם לעצמו ולא ישאיר אותם בשובך — יפרחו גם היונים שהיו שם כבר, והרי אותן לא מכר. אם קונה פירות כוורת, כלומר, דבורים היוצאות מכוורתו במשך השנה — נוטל הקונה שלשה נחילים מחזורים של ולדות, ולאחר מכן מסרס המוכר את הדבורים, כדי שלא יעמידו עוד וולדות, אלא שיעשו עבורו דבש. הקונה חלות דבש — מניח הקונה למוכר שתי חלות לקיום הדבורים שנשארות בכוורת. אם מכר לו זיתים עצי זית, כדי לקוץ (לקצוץ) אותם — מניח הקונה למוכר שתי גרופיות (יחורים, ענפים שנוטעים אותם), ואת הגזע ושאר הענפים יקח הקונה.

ב גמרא במשנה שנינו שהקונה פירות שובך משאיר למוכר בריכה ראשונה, ומתקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בריכה ראשונה ושניה משאיר למוכר! אמר רב כהנא, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] ששנינו במשנה, כוונתו — לה, כלומר, לבריכה הראשונה של גוזלים שמשאיר בשובך, שכדי שתישאר זו בשובך צריך לשייר גם לה בריכה ראשונה שלה. הא [זו] ששנינו בברייתא — לאמה, לזוג היונים הראשון שנשאר בשובך. שמשאיר בריכה ראשונה עבורה ובריכה שניה עבור "בתה".

ושואלים: מאי שנא [מה שונה] אמה? — דמיצטוותא אברתא ואזוגא דשבקינן [שהיא מתחברת עם בתה ועם בן הזוג שמניחים] לה, ומשום כך לא תברח מהשובך, איהי נמי תיצטוותא [היא הבת גם כן תצטרף] עם אמה, ואזוגא דשבקינן [ועם בן הזוג שמניחים] לה! ומשיבים: אמה אברתא מיצטוותא [האם עם הבת מצטרפת], ברתא [הבת] עם אמה לא מיצטוותא [מצטרפת]. וצריכה משום כך שאף ולדותיה שלה יהיו עמה כדי שתישאר.

ג שנינו במשנה: הלוקח פירות כוורת — נוטל שלשה נחילין ולאחר מכן המוכר מסרס. ושואלים: במה, כיצד, מסרסן? אמר רב יהודה אמר שמואל: בחרדל שמאכילן. אמרי במערבא [אמרו בארץ ישראל] משמיה [משמו] של ר' יוסי בר חנינא: לא החרדל עצמו מסרסן, אלא מתוך שפיהן חד (צורב) מפני חריפות החרדל, הריהן חוזרות ואוכלות את דובשנן וכך מפסיקות ליצור עוד נחילים נוספים, ומייצרות דבש עבור המוכר.

ר' יוחנן אמר ש"מסרס", יש להבינו במובן אחר: נוטל שלשה נחילין בסירוס = בדילוג, שהקונה מקבל נחיל ראשון, שלישי וחמישי, והאחרים נשארים בידי המוכר. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: נוטל הקונה שלשה נחילין ראשונים בזה אחר זה, ונחילים היוצאים מכאן ואילך — נוטל אחת ומניח אחת.

ד שנינו במשנה שהלוקח חלות דבש — מניח שתי חלות וכו'. אמר רב כהנא: דבש כל זמן שהוא בכוורת אינו יוצא מידי מאכל לעולם, שתמיד נחשב הוא כמאכל אדם, לענין דיני טומאה. ומעירים: אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור] כי דבש לא בעי [צריך] מחשבה לאוכלו, כדי שיקבל טומאה, אלא מעצמו הוא נחשב כמוכשר לטומאה.

מיתיבי [מקשים על כך]: דבש שבכוורת — אינו נחשב לענין טומאה לא אוכל ולא משקה! אמר אביי: לא צריכא [צריכה] הלכה זו שאינו אוכל ולא משקה, אלא לאותן שתי חלות האמורות במשנתנו, שאינן מיועדות לאכילה, אלא רק לצורך הדבורים. רבא אמר: משנה זו כדעת ר' אליעזר היא,