ושואלים: ומי מצית מוקמת לה [והאם יכול אתה להעמיד אותה את שיטת] ר' שמעון כדעת ר' עקיבא שמוכר ומקדיש בעין יפה? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: הקדיש שלשה אילנות הנטועים בצפיפות של מטע עשרה אילנות לבית סאה — הרי הקדיש גם את הקרקע ואת האילנות הקטנים שביניהם, לפיכך כשהוא פודה אותם — אם הוא שדה אחוזה, פודה את הקרקע ומה שיש בה לפי השיעור הכתוב בתורה — בית זרע חומר שעורים, כלומר, מקום שבו זורעים כור של שעורים, בחמשים שקל כסף.

היה השטח היחסי של הקרקע פחות מכאן, כלומר, שהם נטועים בצפיפות יתירה, או יותר על כן, שהשטח בין האילנות גדול יותר, או שהקדישן בזה אחר זה כל אחד מהם בנפרד — הרי זה לא הקדיש לא את הקרקע ולא את האילנות שביניהם, לפיכך כשהוא פודה — פודה את האילנות בשוויהן. ולא עוד, אלא אפילו הקדיש את האילנות כשהם צפופים מדי, או מרווחים מדי, או בזה אחר זה, וחזר והקדיש אחר כך את הקרקע, ונמצא שעתה הכל ביד ההקדש, כשהוא פודה — פודה בנפרד את האילנות בשוויהן, וחוזר ופודה את הקרקע לפי החשבון של בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.

ונברר: מני [כשיטת מי היא] הלכה זו? אי [אם] תאמר שהיא כדעת ר' עקיבא, הא [הרי] אמר: מוכר בעין יפה מוכר, וכל שכן מקדיש בעין יפה מקדיש! אי רבנן [אם כשיטת חכמים], הא אמרי [הרי הם אומרים במשנה]: מוכר הוא זה שבעין רעה מוכר, אבל מקדיש בעין יפה מקדיש, שהמקדיש שדה — אף הבור והגת בכלל, ואם כן אף לשיטתם לא כך צריכה להיות ההלכה! אלא פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שהלכה זו דעת ר' שמעון במשנתנו היא, שאף המקדיש את השדה, אינו מקדיש עמו את הבור ואת הגת וכו';

ואולם שיטת ר' שמעון אליבא דמאן [לפי שיטת מי היא]? אי אליבא [אם לשיטת] ר' עקיבא, הא [הרי] אמר: מוכר בעין יפה מוכר, וכל שכן מקדיש! אלא פשיטא [פשוט] שאליבא דרבנן [לפי שיטת חכמים], לפי ההנחה שלהם שהמוכר בעין רעה מוכר, וקא סבר [ואולם סבור] ר' שמעון שלא כשיטת חכמים, אלא: כי היכי [כמו] שמוכר בעין רעה מוכר, מקדיש נמי [גם כן] בעין רעה מקדיש, ומשייר ארעא [את הקרקע] לעצמו;