א גמרא שנינו במשנה שהמוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה, ומבארים: מאי [מה הן] "אבנים שהן לצרכה"? הכא תרגימו [כאן, בבבל, תרגמו, הסבירו]: אבני דאכפא [אבנים של האלומות הנמצאות בשדה] שמניחים אותן על האלומות, כדי שלא יתפזרו ברוח. עולא אמר: הכוונה היא אבנים הסדורות כדי לבנות בהן גדר לשדה. ומקשים: והא תני [והרי שנה] ר' חייא: אבנים צבורות לגדר, ומשמע: כגל של אבנים, אף שאינן מסודרות! ומשיבים: תני [שנה בדבריו]: סדורות לגדר. וחוזרים ומפרשים ביתר פירוט את הדעות.

לפי מה שהכא תרגימו [כאן תרגמו, הסבירו] שהן אבני דאכפא [האלומות], הרי לדעת ר' מאיר הסבור (ראה להלן בבא בתרא עח,ב) כי בכלל מכירה של מקום גם כל הדברים הנחוצים לשימוש אותו מקום, הכוונה כאן לאבנים דמתקנן אף על גב דלא מחתן [שמתוקנות לצורך של שמירת האלומות אף על פי שאינן מונחות עדיין עליהן], ואילו לרבנן [לדעת חכמים, סתם משנתנו] — הוא דווקא דמחתן [שמונחות].

ולדעת עולא שאמר: אבנים הסדורות לגדר, הרי לדעת ר' מאיר נמכרו בכלל השדה אבנים דמתקנן אף על גב דלא סדרן [שמתוקנות אף על פי שאינן מסודרות] בשורה, לרבנן [לדעת חכמים] — הוא דווקא דסדרן [שמסודרות].

ב וממשיכים לבאר את המשנה. שנינו בין הדברים הנמכרים בכלל השדה: ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו. ותוהים: קנים מאי עבידתייהו [מה מעשיהם] מה עניינם לכרם? אמרי דבי [אומרים בבית מדרשו] של ר' ינאי: הכוונה היא לקנים המחולקין בראשיהם שמעמידים תחת הגפנים כדי שענפי הגפנים ישענו עליהם, לדעת ר' מאיר מדובר בקנים דמשפיין אף על גב דלא מוקמן [שהם משופים, מתוקנים, לצורך זה אף על פי שאינם מועמדים] במקומם, לרבנן [לדעת חכמים] — הוא דווקא דמוקמן [שמועמדים] כבר.

וממשיכים לבאר את מה ששנינו במשנה: ואת התבואה המחוברת לקרקע וכו'. ומעירים: ואף על גב דמטאי למיחצד [ואף על פי שהגיע זמנה להיקצר], מכל מקום כיון שלא נקצרה, עדיין דינה כקרקע ובכלל מכירתה היא. עוד שנינו במשנה: ואת חיצת (מחיצה, קבוצת) הקנים שפחותה מבית רובע. ומעירים: ואף על גב דאלימי [ואף על פי שהקנים הללו עבים], מכל מקום הם בטלים לשדה.

שנינו במשנה: ואת השומירה שאינה עשויה בטיט. ומעירים: אף על גב דלא קביעא בארעא [אף על פי שאינה קבועה בקרקע] ואפשר לטלטל אותה, מכל מקום הואיל ואינה עשויה בטיט — אינה חשובה לעצמה, והיא נחשבת כחלק מן השדה. ועוד שנינו: ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה. ומעירים: אף על גב דאלימי [אף על פי שהם גדולים ועבים], מכל מקום הואיל ולא הגיעו לשלב ההרכבה (בחרוב) או הקציצה (בשקמה) — רואים אותם כחלק מהקרקע.

ג ומפרשים את חלקה השני של המשנה: אבל לא מכר את האבנים שאינן לצרכה. ומסבירים: לפירוש שאלו הן אבנים של אלומות, הרי לדעת ר' מאיר אלו הן אבנים דלא מתקנן [שאינן מתוקנות], ואילו לרבנן [לדעת חכמים] אף האבנים המתוקנות, כל דלא מחתן [שאינן מונחות] אינן מכורות.

ולדעת עולא שאמר: שאבנים אלה הם אבנים הסדורות לגדר, לדעת ר' מאיר — דלא מתקנן [שאינן מתוקנות], לרבנן [לדעת חכמים] דלא סדרן [שאינן מסודרות] אף שהן מתוקנות לכך.

ועוד שנינו במשנה: ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו. ומסבירים: לדעת ר' מאיר — דלא משפיין [שאינם משופים, מתוקנים], לרבנן [לדעת חכמים] — דלא מוקמן [שאינם מועמדים במקומם]. שנינו: ולא את התבואה התלושה מן הקרקע. ומעירים: ואף על גב דצריכא לארעא [ואף על פי שצריכה לקרקע] להיות מונחת בשדה, להתייבש ולהתאוורר.

ועוד שנינו: ולא מכר את חיצת הקנים שהיא בית רובע. ומעירים: והחידוש הוא אף על גב דקטיני [אף על פי שהם דקים], מכל מקום הואיל והם תופשים שטח בית רובע — הם נחשבים כרשות לעצמם. ובענין זה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: לא חיצת הקנים בלבד נחשבת כרשות לעצמה ואינה נכללת במכירה, אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים שאין בשטחה בית רובע, ואולם יש לה שם בפני עצמה — אינה נמכרת עמה עם השדה. אמר רב פפא: והוא, כוונת הדברים היא, דקרו [שקורים] לה "וורדא דפלניא" ["בית וורדים של פלוני"], שבכך היא קובעת שם לעצמה.

שנינו: ולא מכר את השומירה העשויה בטיט. ומעירים: ואף על גב דמחברא בארעא [ואף על פי שהיא מחוברת לקרקע] מכל מקום הריהי נחשבת כבנין לעצמו, שאינו חלק מן השדה. ועוד שנינו: ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה. ומעירים: ואף על גב דקטיני [ואף על פי שהם דקים], מכל מקום הם כבר נחשבים כיחידה לעצמה.

ד אגב ענין זה של שומירה המחוברת, מביאים מה שבעי [שאל] ר' אלעזר בענין מכירה של בית: מלבנות של פתחים (מסגרות, מזוזות ומשקוף מעץ), מהו דינם? האם הם נמכרים יחד עם הבית, או לא? ומסבירים את השאלה: היכא דמחברי בטינא [במקום שהם מחוברים לבית בטיט] לא תיבעי [תישאל] לך השאלה — דהא מחבר [שהרי מחוברים הם], כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה — הרי זה באופן דנקיטי בסיכי [שהם רק אחוזים ביתדות עץ קטנות], ואם כן מאי [מה] הדין? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

ובענין דומה בעי [שאל] ר' זירא: מלבנות של חלונות, מהו דינם במכירת הבית? מי אמרינן [האם אומרים אנו]: לנוי בעלמא [סתם] הוא דעבידי [שעשויים] ואינם נמכרים עם הדירה, ולכן יכול המוכר להוציא אותם וללוקחם, או דלמא [שמא] כיון דמחברי [שהם מחוברים לחלון] — מחברי [מחוברים]? גם לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד] אף היא במקומה.

וכן בעי [שאל] ר' ירמיה: מלבנות של כרעי המטה, שמונחים מתחת לכרעי המיטה, כדי שלא יתקלקלו ברטיבות, מהו? ומסבירים את השאלה: כל היכא דמטלטלי בהדה [כל מקום שהם מיטלטלים יחד איתה] לא תיבעי [תישאל] לך השאלה — דהא מטלטלי [שהרי מיטלטלים הם], כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה, הרי זה היכא דלא מטלטלי [במקום שאינם מיטלטלים], אם כן מאי [מה] הדין? גם לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד] אף היא במקומה.

ה שנינו במשנה בין הדברים שאינם נמכרים בכלל השדה: "ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה" וכו'.