תנן [שנינו במשנה]: מרזב אין לו חזקה, אבל המזחילה יש לה חזקה; בשלמא למאן דאמר הנך תרתי [נניח לדעת מי שאמרו שני הדברים הללו, הראשונים] שמואל ור' חנינא — שפיר [יפה] שאפשר להבין מדוע בניגוד למרזב, הרי למזחילה משום קביעותה יש חזקה, שאין מזיזים אותה ממקומה ואין מקצרים אותה.

אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר, רב ירמיה בר אבא] שמרזב אין לו חזקה משמעו שאם רצה לבנות תחתיו בונה, מאי נפקא ליה מינה [מה יוצא לו מזה]? מה איכפת לבעל המזחילה אם בעל החצר בונה תחתיה, ומדוע תהא לו זכות לעכבו?

ומשיבים: הכא [כאן] במזחילה של בנין עסקינן [עוסקים אנו], שהיא עשויה מאבנים, בדרך בנייה, ומחוברת לכותל, דאמר ליה [שאומר לו] בעל המזחילה: לא ניחא [נוח] לי דתתרע אשיתאי [שיתרועע כותלי] על ידי הבנייה מתחתיו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: צינור שהיה מקלח מים לחצר חברו, ובא בעל הגג לסותמו שאינו רוצה עוד שהמים יזרמו לשם, בעל החצר מעכב עליו, דאמר ליה [שאומר לו]: כי היכי דאת [כמו שאתה] קנית לך חצר דידי [שלי] למשדא ביה מיא [להשליך בה את המים שלך], לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך [לי גם כן נקנו המים של גגך], וכיון שאני רוצה להשתמש בהם אינך יכול לשנות.

איתמר [נאמר] שנחלקו בענין זה עצמו, שר' אושעיא אמר: מעכב בעל החצר, ר' חמא אביו של ר' אושעיא, אמר: אינו מעכב. אזל שייליה [הלך ושאל] את ר' ביסא אביו של ר' חמא, אמר להו [להם]: מעכב. ומעירים: קרי עליה [קרא עליו] רמי בר חמא כתוב זה: "והחוט המשלש לא במהרה ינתק" (קהלת ד, יב), זה ר' אושעיא בנו של ר' חמא בנו של ר' ביסא שהיו שלושה דורות של חכמים שהכירו זה את זה ונשאו ונתנו זה עם זה בהלכה.

א שנינו במשנה שסולם המצרי אין לו חזקה. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] סולם המצרי? אמרי דבי [אמרו בבית מדרשו] של ר' ינאי: כל שאין לו ארבעה חווקין (שלבים).

ב שנינו במשנה שחלון המצרית אין לה חזקה כו'. ושואלים: מאי שנא גבי [מה שונה אצל] סולם המצרי שלא מפרש מהו, ומאי שנא גבי [ומה שונה אצל] חלון שמפרש מה נקרא חלון המצרי? ומשיבים: משום דקא בעי איפלוגי [שהוא רוצה להביא את דעתו החולקת] של ר' יהודה בסיפא [בסוף] שיש מחלוקת בהגדרתו של חלון המצרי, לכן היה צורך להגיד מהי הגדרתו של תנא קמא.

ובענין זה של חלון אמר ר' זירא: למטה מארבע אמות — יש לו לבעל החלון חזקה, ולכן יכול השכן מתחילה למחות, למעלה מארבע אמות — אין לו חזקה, ואינו יכול למחות. ור' אילעא אמר: אפילו למעלה מארבע אמות — אין לו חזקה, ויכול למחות.

ושואלים: לימא [האם לומר] שכאן בשאלה האם כופין על מדת סדום קא מיפלגי [חלוקים הם], דמר סבר [שחכם זה, ר' זירא, סבור]: כופין, ולכן אין השכן יכול למחות, שאינו ניזק על ידי חלון גבוה זה, ומר סבר [וחכם זה, ר' אילעא, סבור]: אין כופין?

ודוחים: לא, דכולי עלמא [שלדעת הכל] כופין על מידת סדום, ושאני הכא [ושונה כאן] שלדעת ר' אילעא אין זו מידת סדום, דאמר ליה [שאומר לו בעל החצר]: זימנין דמותבת שרשיפא תותך, וקיימת וקא חזית [פעמים שאתה מניח ספסל תחתיך ואתה עומד ורואה מה שבתוך ביתי] ולכן אני מעכב. מסופר על ההוא דאתא לקמיה [אחד שבא לפני] ר' אמי בשאלה בענין זה, שדריה לקמיה [שלח אותו לפני] ר' אבא בר ממל, אמר ליה [לו]: עביד ליה [עשה לו] כדברי ר' אילעא, שאפילו למעלה מארבע אמות יכול למחות.

ובענין שנחלקו במשנתנו, מה נחשב חלון שיש לו חזקה, אמר שמואל: ולאורה אם עושה את החלון הזה כדי לעשות בו אור במקום חשוך, אין צורך שיהיה זה חלון גדול, אלא אפילו חלון כל שהוא יש לו חזקה ואם לא מחה השכן מתחילה אינו יכול לומר לבעל החלון שיסתום אותו.

ג משנה הזיז, בית שכותלו סמוך לחצר חבירו, והוציא בליטה מן הכותל לתוך חלל חצר חבירו, עד טפח — יש לו חזקה,