מסופר: ההוא שטרא דהוה חתימי עליה בי תרי [שטר אחד שהיו חתומים עליו שנים]. שכיב חד מינייהו [מת אחד מהם, מן העדים], והלכו לבית הדין לקיים את השטר, ודבר זה נעשה כשהעד עצמו או שני אנשים אחרים מעידים שזו היא חתימתו. אתא אחוה דהאי דקאי, וחד אחרינא, לאסהודי אחתימת ידיה דאידך [בא אחיו של זה, של העד שקיים חי, ועוד אדם אחר, להעיד על חתימת ידו של האחר שמת], והעד החי העיד על חתימתו שלו.

סבר [סבור] היה רבינא למימר [לומר]: היינו מתניתין [זהו דין משנתנו]: שלשה אחין שמעיד כל אחד מהם על אכילת שנה אחרת ואחד מצטרף עמהן — הרי אלו שלוש עדויות. שאף כאן, האח האחד מעיד לקיים חתימת ידו שלו, והאח השני מעיד על חתימתו של זה שמת.

אמר ליה [לו] רב אשי: מי דמי [האם דומה הדבר]? התם לא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי [שם אין יוצא כל הממון פחות רבע מאדם לחבירו על פי עדות האחים], אלא רק חצי הממון, שכל אחד מן האחים מהווה חצי עדות על השנה שמעיד עליה. הכא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי [כאן יוצא כל הממון פחות רבע על פי האחים] כי אח אחד מעיד על חתימתו שהיא מחצית העדות, ולגבי החתימה השניה אחיו שותף עם האחר, ונמצא ששלושת רבעי העדות תלויה בקרובים, ועדות זו פסולה.

א משנה אלו דברים שיש להן חזקה על ידי שמשתמש בהם, ואלו דברים שאין להן חזקה שאי אפשר לומר שיש לו חזקה לגביהם, כיצד? אם היה מעמיד בהמה בחצר, או מעמיד שם תנור, או ריחים וכיריים, וכן אם היה מגדל תרנגולים בחצר, או נותן זבלו בחצר — אינה חזקה. אבל אם עשה מחיצה לבהמתו גבוה עשרה טפחים, וכן לתנור וכן לכיריים וכן לריחים, או הכניס תרנגולין לתוך הבית, וכן אם עשה לו מקום לזבלו שהיה עמוק שלשה טפחים מן הקרקע או גבוה ממנה שלשה — הרי זו חזקה.

ב גמרא ושואלים: מאי שנא רישא [במה שונה ההתחלה] שבהעמדת בהמה בחצר אין לו חזקה, ומאי שנא סיפא [ובמה שונה הסוף] שאם עשה לבהמתו מחיצה הרי זו חזקה?

אמר עולא: כל מעשה של קנין שאילו היה נעשה בנכסי הגר קנה — גם אם עושה כן בנכסי חבירו קנה בחזקה של שלוש שנים, כשטוען שקנה ממנו את הקרקע. כל שאילו בנכסי הגר לא קנה — אף בנכסי חבירו לא קנה. ודווקא מעשה שיש בו משום תיקון ומעשה בגוף הנכס, כגון העמדת מחיצה, הריהו קונה בנכסי הגר.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב ששת: וכללא [וכי כלל] הוא? והרי ניר (חרישה) שבנכסי הגר קנה בכך, ואילו בנכסי חבירו לא קנה! ומן הצד השני, והרי אכילת פירות במשך שלוש שנים, שבנכסי חבירו קנה בכך חזקה, ואילו בנכסי הגר לא קנה, ואם כן בטל הכלל!

אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: