המלח, ואת הסיד, ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים או סד בסיד; ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא, כשיש שם] כותל של חבירו, הא ליכא [הרי אם אין] כותל — סומך עד לגבול החצר. וקשה לרבא, לפי השיטה הראשונה שאין סומך אפילו לשדה שאינו עשוי לבורות!

ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] כותל נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך]. ושואלים: אם כן, אלא מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בזה שמזכיר פה כותל? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], דהני קשו [שכל הדברים הללו קשים] ומזיקים לכותל.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנתנו: מרחיקים את הזרעים, ואת המחרישה, ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים; ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא, כשיש שם] כותל, הא ליכא [הרי אם אין] שם כותל — סמיך [סומך] עד לגבול השדה! ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] כותל נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך]. ושואלים: ואלא מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו]? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], דמתונתא [שרטיבות] קשה לכותל.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: ואת הריחים — מרחיק מן הכותל שלשה טפחים מן השכב שהן ארבעה טפחים מן הרכב; ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם דווקא כשיש] כותל, הא ליכא [הרי אם אין] שם כותל — סמיך [סומך] עד הגבול! ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] שם כותל נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך]. ושואלים: ואלא מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו]? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], דטירייא [שהזעזוע] קשה לכותל.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו עוד במשנתנו: ואת התנור — מרחיק מן הכותל שלשה טפחים מן הכליא שהן ארבעה טפחים מן השפה. ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא, שיש] שם כותל, הא ליכא [הרי אם אין] שם כותל — סמיך [סומך]! ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] כותל נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך]. ושואלים: אלא מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו]? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], דהבלא [שההבל, החום] קשה לכותל.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במשנה להלן: לא יפתח אדם חנות של נחתומין (אופים) או של צבעין תחת אוצרו (מחסן יין) של חבירו, ולא יפתח שם רפת בקר. ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא כשיש] שם אוצר במקום, הא ליכא [הרי אם אין] שם אוצר — עביד [יכול לעשות] ומכאן יש ללמוד אף לבור, שמותר לחפור סמוך למצר!

ומשיבים: דין דירה שאני [שונה], ששם יש לאדם רשות לעשות בדרך כלל מה שהוא רוצה, אלא אם הוא מזיק באותה שעה. דיקא נמי [מדויק גם כן], דתני עלה [ששנויה ברייתא מפורשת עליה]: אם היתה רפת הבקר קודמת לאוצר — מותר, ולא נאמר כך בברייתא על הדינים של משנתנו שאינם עוסקים במקום דירה.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה אלא אם כן הרחיק ממנו ארבעה אמות, ותני עלה [ושנויה ברייתא עליה]: ארבעה אמות שאמרו — כדי עבודת הכרם, שצריך מרחב קצת ליד האילנות להביא שם בהמות החורשות בין האילנות, ויש חשש שיזיק בכך לשדה הסמוך.

ונדייק: טעמא [הטעם דווקא] שמשום כדי עבודת הכרם, הא לאו [הרי אם לא היה] משום כדי עבודת הכרם — סמיך [סומך], ואף על גב דאיכא שרשין דקא מזקי [ואף על פי שיש שורשים של האילן שמזיקים] לתבואה! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — באופן שמפסיק צונמא [סלע] מלמטה, ואינו מניח לשורשים לעבור.

ומוסיפים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר ממה דקתני [שהוא שונה] בהמשך: אם היה גדר בינתים — זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן, ואם מדובר במקרה שהשורשים יכולים לעבור — כיצד רשאי השני לסמוך? ומכאן משמע שהיה סלע מפסיק מלמטה, וכיון שכך אין מרחיק אלא משום עבודת האילן.

ואומרים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את סופה של אותה משנה]: היו שרשיו של האילן יוצאין בתוך של חבירו — מעמיק להן החבר שלשה טפחים, שחותך את השרשים עד לעומק שלושה טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה; ואי [ואם] מדובר באופן שמפסיק צונמא [הסלע], אם כן מאי בעו התם [מה עושים שם השורשים], כיצד הם מגיעים לשם? ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: ואי לאו צונמא [ואם אין שם סלע], והיו שרשיו יוצאין לתוך של חבירו — מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה; ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא כשיש שם] בור, הא ליכא [הרי אם אין] שם בור — סמיך [סומך]! ואומרים: לא, כי ליכא [כאשר אין] שם בור נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך], ומדוע הוזכר כאן הבור? הא קמשמע לן [דבר זה השמיע לנו], שעד עשרים וחמש אמה אזלי [הולכים] שרשים ומזקי [ומזיקים] לבור.

ומקשים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את סופה של אותה הלכה]: ואם אילן קדם לבור — לא יקוץ את האילן; ואי דלא סמיך [ואם מתחילה אינו רשאי לסמוך את האילן לגבול], היכי משכחת לה [איך אתה יכול למצוא אותה] מוסברת? מדוע לא יצטרך לקצוץ? ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רב פפא בענין דומה, שמדובר בלוקח שקנה עכשיו חלקת שדה זו, הכי נמי [כאן גם כן מדובר] בלוקח, כגון שבשדה של המוכר היו בור ואילן סמוכים, ומכר אחד מהם לאחר.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: מרחיקין את המשרה (מים ששורים בהם פשתן) מן הירק, ומרחיקין את הכרישין (כרתי) מן הבצלין, ומרחיקים את החרדל מן הדבורים. ונדייק מכאן: טעמא דאיכא [הטעם דווקא שיש שם] ירק, הא ליכא [הרי אם אין] ירק — סמיך [סומך] משרה אם רוצה הוא בכך! ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] ירק נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך], והא קא משמע לן [ודבר זה השמיע לנו], דהני קשו אהדדי [שדברים אלה מזיקים זה לזה].

ומשיבים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את סוף אותה משנה]: ר' יוסי מתיר בחרדל, מפני שיכול לומר לו לבעל הדבורים: עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוראי [הדבורים שלי], אני יכול לומר לך: הרחק דבורך מן חרדלאי [חרדליי], כיון שהן באות ואוכלות את לגלוגי חרדלאי [צמחי החרדל שלי], ואם כן, גם אתה מזיק לי.