מעין העולם הבא, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם — דכתיב ביה [שנאמר בו]: "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א). יצחק — דכתיב ביה [שנאמר בו]: "ואוכל מכל" (שםבראשית כז, יג) יעקב — דכתיב ביה [שנאמר בו]: "כי חנני אלהים וכי יש לי כל" (בראשית לג, יא). לומר שזכו בחייהם למידה של שלמות ("כל").

שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו [שנאמר בהם]: "בכל", "מכל", "כל". וזה הוא ענין הברכה השלימה, שלא היו צריכים להלחם ביצרם. ויש אומרים: אף דוד, דכתיב [שנאמר]: "ולבי חלל בקרבי" (תהילים קט, כב), לומר שיצר הרע שבלבו בטל כאילו היה לבו חלל. ושואלים: ואידך [והאחר] שאינו מונה את דוד, מה הוא מסביר? ומשיבים: צעריה [צערו] הוא דקא מדכר [שמזכיר], שהתכוון לומר שלבו מת בתוכו מרוב הצרות שעברו עליו, ולא לענין יצר הרע.

תנו רבנן [שנו חכמים]: ששה לא שלט בהן מלאך המות בפטירתם, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים. אברהם, יצחק ויעקב — דכתיב בהו [שנאמר בהם]: "בכל", "מכל", "כל", וכיון שניתן להם כל הטוב ודאי נפטרו גם מצרת מלאך המות; משה, אהרן ומרים — דכתיב בהו [שנאמר בהם]: "על פי ה'" ("ויעל אהרן הכהן אל הור ההר על פי ה' וימת שם". במדבר לג, לח. "וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'". דברים לד, ה) שהיא מיתת נשיקה ("על פי") ולא בידי מלאך המות.

ומקשים: והא [והרי] מרים לא כתיב [נאמר] בה "על פי ה'"! אמר ר' אלעזר: מרים נמי [גם כן] בנשיקה מתה, דאתיא [שבא, נלמד] הדבר בגזירה שווה של "שם" "שם" ממשה ("ותמת שם מרים". במדבר כ, א. "וימת שם משה". דברים לד, ה). ומפני מה לא נאמר בה "על פי ה'"? — שגנאי הדבר לומר מיתת נשיקה באשה.

תנו רבנן [שנו חכמים]: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים, ובנימין בן יעקב. ומפרטים: אברהם, יצחק ויעקב — דכתיב בהו [שנאמר בהם]: "בכל", "מכל", "כל"; משה, אהרן ומרים — דכתיב בהו [שנאמר בהם]: "על פי ה'"; בנימין בן יעקב — דכתיב [שנאמר]: "ולבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו" (דברים לג, יב). שאף כאשר שכן במותו היה זה לבטח, בלא שתגיענו תולעת. ויש אומרים: אף דוד, דכתיב [שנאמר]: "אף בשרי ישכן לבטח" (תהילים טז, ט). ושואלים: ואידך [והאחר] שאינו סבור כן כיצד הוא מפרש? ומשיבים: ההוא רחמי הוא דקא בעי [רחמים הוא שמבקש]

שכך יהיה לו במותו, ואולם לא נתקבלה בקשתו זו. תנו רבנן [שנו חכמים]: ארבעה מתו בעטיו (בעצתו, בסיבתו) של נחש הקדמוני, שנגזרה מיתה על בני האדם כולם, ולא מפני חטאיהם. ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא [וכולם מסורת] שכך היה, לבר [חוץ] מישי אבי דוד שמפרש ביה [קרא] [בו המקרא], דכתיב [שנאמר]: "ואת עמשא שם אבשלם תחת יואב על הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב" (שמואל ב' יז, כה), וכי אביגיל בת נחש היא? והלא בת ישי היא, דכתיב [שנאמר]: "ואחיתיהם צרויה ואביגיל" (דברי הימים א' ב, טז)! אלא, נקראה "בת נחש" לומר: בת מי שמת בעטיו של נחש.

א משנה לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו, שלא יקלקל על ידי כן את הבור, וכן לא יעשה שיח (בור ארוך וצר) ולא מערה (בור מכוסה), ולא אמת המים (תעלה), ולא נברכת כובסין (חפירה של מים המשמשת לכביסה), אלא אם כן הרחיק את כל אלה מכותל חבירו שלשה טפחים וסד בסיד את המקום שיש בו מים.

ומרחיקים את הגפת (פסולת הזיתים לאחר שהוצא מהם השמן) ואת הזבל של בהמות, ואת המלח ואת הסיד, ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים שלא יזיקו לכותל, או סד בסיד את הקיר שלא יינזק. מרחיקין את הזרעים, שאין זורעים, ואת המחרישה שאין חורשים, ואת מי רגלים מן הכותל של חבירו שלשה טפחים.

ומרחיקין את הריחים מן הכותל מרחק שלשה טפחים מן השכב (האבן התחתונה של הריחיים), שהן ארבעה טפחים מן הרכב (האבן העליונה) שהיא קטנה יותר; ואת התנור — שלשה מן הכליא, החלק הבולט שלו, שהן ארבעה מן השפה הצרה יותר של התנור.